חלק ב': הקירוב הסטנדרטי של אוילר

כדי להבין את שיטת אוילר, נפעיל אותה עבור תנועה בתאוצה קבועה.

נחשב בעזרת הקירוב הסטנדרטי של אוילר את המיקום אחרי 3 שניות של גוף היוצא בזמן  t=0 מ-x0=2, במהירות v0=3, ונע בתאוצה קבועה a=5m/s2.

נבחר צעד זמן Δt של שניה. על מנת לפשט את ההסברים, נארגן את הנתונים בטבלה.

a (m/s2) v (m/s) x (m) t (s)
5 3 2 0
5 1
5 2
5 3

את המיקום בזמן אחד נחשב מהמיקום בזמן 0 בעזרת המשוואה xn+1=xn+vnΔt.

לכן, x1=x0+v0t=2+3·1=5

את המהירות בזמן אחד נחשב מהמהירות בזמן 0 בעזרת המשוואה השנייה: vn+1=vn+anΔt

לכן, v1=v0+a0t=3+5·1=8

a (m/s2) v (m/s) x (m) t (s)
5 3 2 0
5 8 5 1
5 2
5 3

באותה שיטה נמלא את השורות הבאות בטבלה

a (m/s2) v (m/s) x (m) t (s)
5 3 2 0
5 8 5 1
5 13 13 2
5 18 26 3

כלומר, אחרי 3 שניות הגוף ימצא ב-x=26 במהירות v=18.

נשווה את התוצאות שקיבלנו לתוצאות המדויקות שהינו מקבלים בעזרת הנוסחאות הידועות עבור גוף הנע בתאוצה קבועה: x=x0+v0t+1/2at2, v=v0+at

x=2+3·3+1/2(5)·(3) 2=2+9+22.5=33.5

v=3+5·3=18

אנו מסיקים אם כך שהקירוב עבור המהירות היה טוב, אך עבור המיקום היה גרוע.

חשוב . . .

א) מדוע הקירוב למהירות היה טוב והקירוב למיקום לא?

ב) תן סיבה לכך שהערך שהתקבל עבור x, יותר קטן מהערך האמיתי.

תשובה

לעמוד הקודםלעמוד הבא