סוכרת היא שם כולל למגוון של ליקויים מטבוליים הנגרם בעיקר עקב רמה גבוהה מהתקין של גלוקוז בדם.

הגורם הראשוני ליתר גלוקוז בדם הוא מחסור – מלא או חלקי – בהורמון אינסולין, שעלול להיווצר עקב כמה סיבות: פגם בייצורו, תגובה לקויה של התאים ברקמות לאינסולין, פגיעה ביכולתם של תאי הגוף להשתמש בגלוקוז, או שילוב של חלק מתופעות אלה.

הסוכרת נחלקת לשני סוגים עיקריים: סוכרת מסוג I וסוכרת מסוג II.

סוכרת מסוג I

בסוכרת מסוג I התאים הנפגעים הם תאים שמייצרים ומפרישים את ההורמון אינסולין, ולכן, כתוצאה מכך יורדת רמת האינסולין בדם. כאשר רמת האינסולין יורדת עולה רמת הגלוקוז בדם מעל הרמה במצבים בריאים. רמה גבוהה של גלוקוז בדם מאובחנת, כאמור, כמחלת סוכרת.

כ- 5%-10% מחולי הסוכרת סובלים מהסוג הזה. אצל רובם הוא מתגלה כבר בגיל הנעורים. הטיפול במקרים הללו הוא באמצעות הזרקה של אינסולין בזמנים קבועים לאורך היום, שנועד להחליף את האינסולין העצמי שחסר.

סוכרת מסוג II

הפרעה מטבולית שבה הגוף לא מסוגל לנצל כראוי את הפעילות של האינסולין, או במקרים מסוימים לייצר כמות מספקת של אינסולין. כתוצאה מכך, נפגע תהליך השמירה על ריכוז קבוע של גלוקוז בדם. %90 – %95 מקרב חולי הסוכרת סובלים מסוג זה. והדרך לטפל בהם הינה המלצה על תזונה דלת פחמימות וביצוע פעילות גופנית. אם מתברר שהמלצה זאת איננה מספקת, מוסיפים גם טיפול תרופתי.

מניעת מחלת הסוכרת

גם במניעת סוכרת, כמו במחלות אחרות, חשוב לשמור על משקל גוף תקין ולהרבות בפעילות גופנית. הפעילות הגופנית מסייעת בזירוז תהליכים מטבוליים, כתוצאה מכך מנוצלת אנרגיה ונשמרת רמה קבועה של סוכר בדם ונמנעת יצירה של מאגרי רקמת שומן.

מומלצת תזונה עשירה בסיבים תזונתיים שהם רבי-סוכרים (לדוגמה, פרות, ירקות, דגנים וקטניות) אך דלה מאוד במזונות עתירי חד-סוכרים ודו-סוכרים כמו שוקולד, סוכר ודבש. הפירוק האיטי של הרב סוכרים מאפשר שמירה על ריכוז סוכר קבוע בדם לאורך זמן.