מדפסות הסיכות הראשונות פעלו מבחינה מכנית בדומה למכונת כתיבה.
מכה על סרט דיו יצרה הטבעה של האות המודפסת על הנייר.
ההבדל העקרוני הוא בעובדה שכאן אין לכל סימן הדפסה צורה מובלטת משלו.
את צורת סימן הדפוס המבוקש יוצרים ברגע המבוקש על ידי צרוף מספר נקודות (סיכות).
מקובלים תקנים של 9 או 24 נקודות לאות.
ככל שמספר הנקודות גדול יותר, איכות ההדפסה משתפרת.
לכל אות או סימן דפוס, יש במחשב קוד תיקני אשר מועבר למדפסת ומתורגם בה לצורת האות המודפסת.
בתחילה ההדפסה במדפסת סיכות הייתה שורה אחרי שורה, ובגודל אותיות אחיד.
המחשבים הראשונים העבירו למדפסת אות אחר אות, ולמעשה במדפסת התבצעה רק המרת הקודים לאותיות והדפסתן.
עם השתכללות המדפסות, נבנה בהן זיכרון פנימי, כך שהמחשב יכול להעביר למדפסת בבת אחת כמות מידע גדולה, שתודפס לאחר מכן על ידי המדפסת.
כיום, עם השתכללות המחשבים והמדפסות, גדלה כמות הזיכרון הפנימי של המדפסת, ואפשר במדפסת סיכות להדפיס מידע בצורה גרפית.
כך, ניתן ליצור הדפסה של גדלי אותיות שונים, הדפסה בזווית, ציורים וכו'.
הבעיה במדפסת סיכות היא שתהליך ההדפסה נמשך זמן רב, וכרוך ברעש טורדני.
