א. תקן ההדפסה במדפסת הלייזר

לצורך ההדפסה במדפסת הלייזר פותחה על ידי חברת Adobe שפת Postscript, אשר הפכה לשפה תקנית בהדפסות לייזר.

יתרון שפה זו הוא בחוסר התלות בין המדפסת לחומרה בה משתמשים.

כלומר: עקרונית, ניתן להשתמש בה עם כל מחשב ובכל מדפסת לייזר, ללא תלות ביצרנים השונים.

שפה זו מתייחסת אל הטקסט הכתוב כאלמנטים גרפיים, ולכן:

• ניתן להתייחס לכל אות בטקסט בנפרד מבחינת צורה, גודל, כיוון ושאר האיפיונים.
• ניתן לשלב בשפה זו בקלות תמונות ביחד עם טקסט.
• מאחר שכל תמונה בנויה ממטריצה דו ממדית הניתנת בקלות לטרנספורמציה, ניתן לסובב את התמונות, לשנות את גודל התמונות, ולשבצן במקום הנדרש.
• האלגוריתמים בשפה זו מאפשרים לשרטט קווים מודפסים ללא תלות בכושר ההפרדה של המסך עליו שורטטו. המדפסת מקבלת את קואורדינטות הנקודות, ומתרגמת אותן לכושר ההפרדה המכסימלי שלה.

ב. כושר הפרדה

כושר הפרדה של מדפסת מוגדר על פי מספר הנקודות שהיא מסוגלת להדפיס ביחידת אורך.

היחידות המקובלות לכושר הפרדה הן: מספר נקודות לאינץ (DPI = Dot Per Inch).

כושר ההפרדה המקובל במדפסת לייזר "רגילה" לשימוש משרדי הוא: 300 נקודות לאינץ.

בשנת 1993 החל להתגבש תקן של 600 נקודות לאינץ.

בבתי דפוס המדפיסים באיכות גבוהה במיוחד, מגיעים גם לתקנים של 800 נקודות לאינץ ואף ל- 1,200 נקודות לאינץ.