ראינו בסעיף 1.1 כי קרינה אלקטרומגנטית היא גל רוחבי.

קרינה אלקטרומגנטית מתוארת על ידי וקטור השדה חשמלי המתנודד במישור המאונך לכיוון התקדמות הקרינה. כלומר כיוון התנודה של וקטור השדה החשמלי הוא בכל הכיוונים האפשריים במישור המאונך לכיוון התקדמות הגל.

מישור הקיטוב של גל אלקטרומגנטי מוגדר כמישור הנוצר על ידי כיוון התנודה של וקטור השדה החשמלי וכיוון התקדמות הגל.

גל מקוטב הוא גל שלו כיוון מוגדר במרחב של תנודת וקטור השדה החשמלי.

ההוכחה הניסיונית לעובדה שקרינה אלקטרומגנטית היא גל רוחבי היא על ידי העברת הקרינה האלקטרומגנטית דרך מקטב ראשון (Polarizer) ואחר כך דרך מקטב נוסף (אנאלייזר).

המקטב מאפשר רק לאור המקוטב במישור בכיוון המתאים לעבור דרכו.

מובן כי רק לגל רוחב יש תכונת קיטוב.

מקטב אידיאלי הוא מקטב המעביר 100% מהקרינה המקוטבת הפוגעת בו, כאשר מישור הקיטוב של הקרינה מקביל למישור הקיטוב של המקטב.

אם הקרינה מקוטבת במישור מאונך למישור הקיטוב של המקטב, המקטב חוסם את כל הקרינה הפוגעת בו, ומעביר 0%.

מעשית, אין מקטב אידיאלי, אך התיאור בהמשך מתבסס על הקירוב של מקטב אידיאלי.

רוב הקרינה האלקטרומגנטית בטבע אינה מקוטבת, כלומר היא נפלטת ע"י אטומים שונים, הפולטים באופן בלתי תלוי אחד בשני.

כיוון הקיטוב הנפלט בכל רגע מכל אטום הוא אקראי, ולכן באופן סטטיסטי אין עדיפות לכיוון קיטוב מסוים על האחרים. כתוצאה מכך, השדה החשמלי של קרינה המתקדמת בכיוון מסוים, מתנודד בכל הכיוונים המאונכים לכיוון התקדמות הקרינה (כלומר בכל המישור המאונך לכיוון התקדמות הקרינה).