מספר שנים אחר כך (1812) מצא ברוסטר (Brewster) שקיטוב מכסימלי מושג כאשר האור המועבר והאור המוחזר יוצרים ביניהם זווית של 90° (ראה איור 7.26).

איור 7.26: חוק ברוסטר

בצורה כללית, עבור חומר כלשהו, קיימת זווית פגיעה מסוימת, הנקראת זווית הקיטוב, בה רק לאור המקוטב במאונך למישור הפגיעה יש רכיב מוחזר.

כלומר, הקרינה המוחזרת מקוטבת קווית ב – 100%.

האור המועבר לתוך התווך השני, כולל בתוכו את כל הרכיב של הקיטוב המקביל למישור הפגיעה, וגם רכיב של האור המקוטב במאונך למישור הפגיעה. ולכן אור זה מקוטב חלקית.

עבור פגיעה בזווית הקיטוב, מצא ברוסטר שהקרן המוחזרת והקרן הנשברת מאונכות אחת לשניה, כלומר זווית השבירה θ_P מהווה זווית משלימה לזווית הקיטוב θ_B:

sinθB = cosθp

על פי חוק סנל:

n₁ * sin θB = n₂ * sinθP

נציב את היחס שמצא ברוסטר, ונקבל:

n₁*sin θB = n₂*cosθB

ומכאן חוק ברוסטר לחישוב זווית הקיטוב הנקראת על שמו של ברוסטר: זווית ברוסטר.

tg θ_B= n₂/n₁