גימטריה היא שיטת המרה של אותיות כתב בעברית, למספרים, בהתאם לקוד, המבוסס על מיקומה של האות בסדר הא-ב.

מקורה של המילה גימטריה, הוא ביוונית:

• גימא – האות המקבילה לאות ג (גאמה היא האות השלישית בא"ב היווני) ביוונית.
• טריה – הספרה 3.

לכל אות בא"ב ניתן ערך מספרי, בהתאם לסדר בו היא מופיעה בא"ב. כמובן לאותיות האחרונות ניתנו ערכים מספריים גבוהים, כדי שניתן יהיה לייצג גם מספרים גדולים.

ניתן לסכם את סך הערכים המספריים של האותיות במילים, או משפטים, כדי לבצע חישובים מספריים.

הגימטריה, מהווה דוגמה לתופעת הנומרולוגיה (Numerology), בה אנשים מחפשים משמעויות נסתרות בשוויון בין ערכים מספריים.

את התאריך העברי מציינים באמצעות אותיות הא"ב, בהתאם לערכיהן בגימטריה.

הערכים המספריים של האותיות בעברית נתונים בטבלה הבאה:

בטבלה רואים שהאותיות הראשונות, א' עד ט', מסמנות את המספרים 1 עד 9.

האותיות י' עד צ', מסמנות את המספרים 10 עד 90, בקפיצות של 10 בין אות לאות.

האותיות ק' עד ת', מסמנות את המספרים 100 עד 400, בקפיצות של 100 בין אות לאות.

כללי הסימון העברי של מספרים הם:

• כותבים את המספרים מימין לשמאל, כמו בכתיבה רגילה בעברית.
• אין סימן למספר 0.
• מספרים עגולים, בתחום שבין 500 ל1000, מסומנים כצירופים של אותיות המאות (ק' עד ת').
• יש המסמנים את המאות שבין 500 ל900 באמצעות האותיות הסופיות בעברית: ך,ם,ן,ף,ץ.
• מכיוון שצירוף האותיות: יה, יו, מסמן ביהדות את שם האלוהים, נהוג להשתמש עבור המספרים 15, 16 בצירופי האותיות ט"ו, ט"ז.
• כדי לסמן מספרים גדולים (אלפים ומיליונים, משתמשים לעיתים בערכי המספרים של האותיות, מופרדים בקבוצות באמצעות תגים עליונים.
• אין חשיבות למיקום שאות נמצאת בתוך המספר, אלא חשוב רק הערך שלה.

הקהילה הדתית, עסקה רבות במשמעויות הנסתרות, ה"מתחבאות" מאחורי צירופי מספרים בגימטריה, וניתן למצוא דוגמאות רבות בהלכה, בתלמוד, בתורת הקבלה, וכו'.

בעידן המחשב, ניתן להיעזר בתוכנות מחשבים, המאפשרות לקבל מיידית את הערכים המספריים, המתאימים לצירופי אותיות שונים. בצורה זו ניתן ליצור למעשה כמעט כל צירוף נדרש, ולמצוא "משמעויות נסתרות" בכל טקסט כתוב.