עבור כל אות באלף בית האנגלי, הוגדר הקוד כך, שהיא מורכבת ממספר סימנים בלתי קבוע (בין 1 ל 4), בהתאם לטבלה הבאה:
| Morse Code | Letter | Morse Code | Letter | |
|---|---|---|---|---|
| .–. | P | .- | A | |
| –.- | Q | -… | B | |
| .-. | R | -.-. | C | |
| … | S | -.. | D | |
| – | T | . | E | |
| ..- | U | ..-. | F | |
| …- | V | – -. | G | |
| .– | W | …. | H | |
| -..- | X | .. | I | |
| -.– | Y | .— | J | |
| –.. | Z | -.- | K | |
| .-.. | L | |||
| — | M | |||
| -. | N | |||
| — | O |
מספר הסימנים המרכיבים כל אות, נבחר על פי שכיחות השימוש באות. ככול שמשתמשים בה יותר, היא מורכבת ממספר קטן יותר של סימנים, כך שהשימוש בה יהיה קצר ופשוט.
סימני הפיסוק באנגלית (כל סימן פיסוק מאופיין באמצעות 6 סימנים):
| סימן הפיסוק | קוד מורס | הסימן עצמו |
|---|---|---|
| נקודה | .-.-.- | (.) |
| פסיק | –..– | (,) |
| סימן שאלה | ..–.. | (?) |
