בעברית המציאו שיטה לזכור את אותיות המורס לאותיות העבריות באמצעות מילים, צמדי מילים, או משפטים קצרים, שניקודן מזכיר את קוד המורס (משתמשים רק בצליל של הניקוד, ורק בפתח וחיריק המזכירים את קוד המורס):

אִמַא, בַשלִי לִי מִיץ, גַמַדִים, דַלִיתִי, הַגַנַה, וִי, זַמַר לִירִי, חִיחִיחִיחִי, טִיט בִיצַה, יִידִיש, כַבִירַה, לִיבַבתִינִי, מַפַם, נַעִים, סַבִי אַבִי, עִיר הַנַמַל, פִיל קַנַדִי, צִיטַטַה, קַטַרִינַה, רִיבַתִי,שִירִי לִי, תַם.

את קידוד המורס לעברית המציא בשנת 1922 זלמן כהן, שהיה מראשוני שירות הקשר בהגנה. הוא המציא אותם עבור תנועת הצופים היהודיים בעיר וילנה בפולין. 11 אותיות מהצעתו המקורית שונו, והתקן העברי הנוכחי מופיע בטבלה למעלה.

גם כאשר המציאו את קוד המורס עבור האותיות בעברית, ניסו לשמור על העיקרון בו הקוד עבור כל אות נבחר על פי שכיחות השימוש בה.

באיור הבא, ניתן לראות את קוד המורס המתאים לכל אחת מהאותיות בעברית (הפעם קוראים את הסימנים עבור כל אות משמאל לימין).

בקצה העליון מימין, מתחילים מנקודה, ובקצה העליון משמאל מתחילים מקו.
בכל התפצלות כלפי מטה ב"עץ", מוסיפים סימן, כאשר: אם נעים שמאלה, מוסיפים קו, ואם נעים ימינה, מוסיפים נקודה.
בתוך המסגרת מופיעה האות, לה מתאים מערך הסימנים שמעל המסגרת.
קיימות מסגרות (מערך סימנים) שאינן משויכות לשום אות.

באיור ניתן לראות, כיצד אותיות בעברית ששכיחות השימוש בהן גבוהה יותר, נמצאות גבוה יותר ב"עץ".