לירקות ולפרות חשיבות רבה באספקת פחמימות, חלבונים, תרכובות אורגניות, ויטמינים ומינרלים לגוף החי.

לקריאה נוספת: נתונים על ההרכב של פירות ושל ירקות לאחר קטיף.

המושג "לאחר הקטיף" (postharvest) חל על הפרי או הירק מהרגע שמפרידים את החלק האכיל מצמח האם עד אשר הוא נאכל או מעובד במפעלי מזון או על ידי הצרכן. כתוצאה מניתוק החלק המיועד למאכל מצמח האם חלה הפסקה באספקת מזון, מים, והורמונים אל התוצרת הנקטפת. אולם הפעילות האנזימתית בפרי הקטוף נמשכת, והיא תמשך כל זמן שיש סובסטרט.

במקרים מסוימים מתרחשת פעילות פיזיולוגית נוספת כמו התארכות תאים (אספרגוס, בצל ירוק) או לבלוב (תפוחי אדמה או בצל יבש). פעילות זאת גורמת לדילול נוסף במלאי חומרי הגלם והאנרגיה של הפרי הקטוף.

כתוצאה מכך תוצרת טרייה זו חשופה להתמוטטות פיזיולוגית (איבוד מים ומשקל, הזדקנות וכו') ופתולוגית (מחלות) אשר גורמת, בסופו של דבר, להפסדים ירידה באיכות התוצרת) לחקלאי, לסיטונאי, לקמעונאי ולצרכן. שיעור ההפסדים של תוצרת טרייה נע בין 5% ל-25% בארצות מפותחות, ומגיע עד כדי 50% בארצות מתפתחות.

הגורמים המיקרוביאליים (חיידקים ופטריות – מחוללי המחלות), הגורמים המכניים (כמו פציעה כתוצאה מקטיף לקוי, אריזה עודפת בתוך קרטון, פציעה על ידי מכונות מיון ואריזה) והגורמים הפיזיולוגיים (איבוד מים, הזדקנות וכו') הינם הגורמים העיקריים בגרימת הפסדים באיכות התוצרת חקלאית טרייה לאחר הקטיף ובמשך האחסנה והשיווק.

קיימים גורמים נוספים וחשובים המביאים להקטנת איכות התוצרת הקטופה ולהעלאת רמת ההפסדים והמשפיעים על קבלתה או דחייתה של תוצרת טרייה והם: חוסר ידע בשיטות קטיף, חוסר ידע בשימוש נכון של אריזה וטיפול לקוי בתוצרת הקטופה, חוסר באמצעי קטיף והובלה מתאימים, שימוש בחדרי אחסנה בלתי מתאימים וללא קירור, שיטות מסורתיות של עיבוד התוצרת ושיווקה, וסטנדרטים בינלאומיים.

פרי באיכות גבוהה שמגיע לשוק ארוז, נקי , אחיד