הצילום ההולוגרפי פותח והומצא בשנת 1948 ע"י דניס גבור (Gabor Denis) מהקולג' המלכותי בלונדון.

על המצאה זו הוא קיבל בשנת 1971 את פרס נובל לפיזיקה.

המאמר הראשון שלו על: "יצירת תמונות ע"י שיחזור חזית גל"(*) מתאר את האפשרות לשחזר ע"י התאבכות של גלים את התמונה המקורית.

יש לציין כי רעיון זה הומצא 12 שנים לפני המצאת הלייזר (!).

התעניינותו של גבור נבעה מהרעיון של אחסון תמונה שצולמה באורך גל קצר (כמו לדוגמא קרני (X ושחזורה עם אורך גל ארוך (לדוגמא בתחום הספקטרום הנראה).

ע"י כך חשב שיוכל להשיג הגדלה ניכרת ושיפור באיכות התמונות המתקבלות ממיקרוסקופ אלקטרוני.

בעייתו של דניס גבור הייתה שלא היה ברשותו מקור אור מתאים לניסיונותיו. הוא אמנם ניסה להעביר אור דרך חריר כפי שעשה יאנג, אך עוצמת האור לא הייתה מספיקה.

רק לאחר המצאת הלייזר בשנת 1960 החלו חוקרים לצלם הולוגרמות באיכות טובה, והידועים בהם הם: ליית (Leith) ואופטניקס (Upatnieks) מאוניברסיטת מישיגן בשנת 1961.

פיתוח מקביל בוצע בברית המועצות על ידי יורי דנסיוק (Yuri Densiuk).

(*)

Dennis Gabor first paper on “Microscopy by reconstructed wavefronts” , in "Proc. R. Soc. London", Ser. A. vol. 197, p 454, 1949.

This article explains the possibility to reconstruct the original picture by interference of waves.