ציידים ולקטים צרכו בין 10% ל-20% מכמות הנתרן שצורך האדם המערבי הממוצע, ואילו כמות האשלגן במזונם הייתה גבוהה בהרבה מזו שלנו. אנו צורכים נתרן בעיקר במלח הבישול וכן מקבלים אותו ממזונות מן החי; ואילו רוב האשלגן מסופק לנו במזונות מן הצומח. ליחס בין ריכוזי הנתרן והאשלגן בגופנו חשיבות רבה. עודף נתרן גורם לעלייה בלחץ דם – וכך אפשר להבין את הקשר בין צריכה מופרזת של מלח בישול ומזונות מן החי ובין יתר לחץ דם. לעומת זאת אצל האדם הקדמוני (וכן אצל צימחוניים בימינו) יחס הכולל בין אשלגן לנתרן הוא לטובת האשלגן, והדבר תורם לבלימת הנטייה לעלייה בלחץ דם.
