סביר כי מאז ומתמיד שמו בני האדם לב לכך שיש דברים הנראים קבועים
כמו הנוף שסביבם, האבנים, המערות ואולי גם יערות העד המקיפים אותם.
לעומת זאת הם היו מודעים גם לשינויים שמתרחשים, כמו שריפות יער
כתוצאה מפגיעת ברק או הריח הרע שהורגש ליד מזון שנשמר זמן ממושך.
החיפושים ה"מדעיים" אחר תשובות לשאלות הקיומיות המטרידות החלו,
בתקופת יוון העתיקה. הפילוסופים היווניים באותה עת הסתכלו סביבם
וראו כי הכל משתנה כל הזמן – תינוקות נולדים, מתבגרים, מזדקנים
ולבסוף גם מתים. זרעים נובטים, המים בימים ובנהרות זורמים, וכן הלאה.

הראשון שמחשבותיו תועדו
בכתובים היה תלס שחי במילטוס,
איזור השייך כיום לתורכיה, בין
השנים 640 ו-546 לפני הספירה.

תלס שאל את עצמו:

• אם אפשר להפוך חומר אחד (נניח עץ) לחומר אחר (אפר) שאין כל דמיון
  ביניהם, מהו, אם כן, חומר? האם החומר האמיתי הוא העץ או האפר?
• האם אפשר שהחומר האמיתי אינו אף אחד מהם או אולי שניהם בו-
  זמנית?

אם אפשר לשנות חומר אחד לחומר אחר, טען תלס, הרי שסביר להניח שכל
החומרים הם התגלמות של חומר יסודי כלשהו שאינו משתנה לעולם. תלס
חשב שהחומר היסודי הזה הם המים.

קביעה זו נראית מוזרה שהרי איך יכול היה תלס לחשוב שאדמה, למשל,
נוצרת ממים. אבל הוא התבונן סביבו וראה כי המים נמצאים בכל מקום,
בנחלים ובימים, הם יורדים מן השמים ובלעדיהם אין חיים. יתכן גם שהוא
הבחין שאם מי-ים מתייבשים, נותר במקומם משקע.

בדומה לתלס חשבו גם פילוסופים יוונים אחרים כי מאחורי כל השינויים
הניצפים חייב להיות משהו, מין רובד פנימי מוגדר, שהוא קבוע ואינו
משתנה. הם רק היו חלוקים בדעתם באשר למהותו של אותו רובד פנימי
קבוע.

באופן כללי חשבו היוונים שיש הגיון כלשהו באופן בו נבנה העולם, ואם
הדבר כך, סביר שההגיון הזה יהיה הפשוט ביותר האפשרי. הם החליטו,
אפוא, לנסות ולגלות את ההגיון הפשוט הזה.

בנסיונות לחפש אחר ההסבר ההגיוני התגבשו ביוון שתי דעות – שתי אסכולות מתחרות.