בלייזרים שהתווך הפעיל בהם הוא גז, מספקים את אנרגית העירור ע"י עירור חשמלי של הגאז (ראה איור 3.5).

איור 3.5: עירור חשמלי של גאז

הגאז הנמצא בשפופרת הוא נאוטרלי מבחינה חשמלית, וכל זמן שלא השקענו בו אנרגיה, נמצאות רוב המולקולות שלו במצב היסוד.

ברגע שמופעל מתח חשמלי על השפופרת משתחררים אלקטרונים מהקתודה, מואצים מהקתודה אל האנודה ובדרכם פוגעים במולקולות הגאז.

בהתנגשויות אלו מועברת אנרגיה מהאלקטרונים למולקולות הנאוטרליות והן מועלות למצב מעורר.

להתחלת ההתפרקות החשמלית בשפופרת נדרש מתח גבוה יותר מהמתח הנדרש לשמירה על מצב הגאז המעורר בשפופרת. לכן מספקים תחילה פולס מתח גבוה ליינון ראשוני של הגז, כדי להתחיל מעבר זרם דרך שפופרת הלייזר (גז נאוטרלי אינו מעביר זרם חשמלי). לאחר שכבר זורם זרם דרך הגז בשפופרת, נדרש מתח נמוך יותר לשמירה על הגאז המיונן.

נגד האיזון (Ballast) משמש להגבלת הזרם בשפופרת לאחר שהושגה ההתפרקות החשמלית.

למעשה, קשה למצוא תנאים מתאימים לעירור חשמלי ישיר של הגאז בו מתבצעת הלזירה, ולכן משתמשים בואריציה של שיטה זו, שהיא עירור באמצעות התנגשויות בין אטומים.