הלייזר הראשון נבנה בשנת 1960, וכבר בשנת 1961 החלו להשתמש בלייזר זה (רובי) לביצוע ניסויים ראשונים של הלחמות רישתית העין של בעלי חיים.

כתוצאה ממכה נקרעת רישתית העין, ועלולה להיתלש מדופן העין אליה היא מחוברת (ראה איור 9.4).

איור 9.4: חתך אופקי בעין ימין של אדם.

הקרינה האלקטרומגנטית מהלייזר גורמת להלחמת כלי הדם הפגועים, וקיבוע בחום של הרישתית למקומה.

בשנת 1964 כבר בוצעו ניסויים מסוג זה על בני אדם.

אמצעי עזר טבעי הוא עדשת העין הממקדת את הקרינה הפוגעת בה על הרישתית, ובכך מגבירה את צפיפות הספק הקרינה במספר סידרי גודל.

לכן, מספיקה הייתה אנרגיה נמוכה כדי ליצור אפקטים של הלחמת כלי הדם ברישתית העין.

למעשה השתמשו כבר במשך שנים רבות בקרינה אלקטרומגנטית למטרה זו, החל מהקדמונים אשר מיקדו לשם כך את קרינת השמש לתוך העין, ואחריהם רופאי העיניים שהשתמשו במנורות חזקות (כגון מנורת כסנון).

כיום משתמשים רופאי העיניים בעיקר בלייזר ארגון או קריפטון או בלייזר צבע למטרות אלו של הלחמת רישתית קרועה, וטיפול בכלי דם בתוך העין.

בעיית כלי דם מדממים בתוך העין קיימת בעיקר אצל חולי סוכרת, והלייזר משמש עבורם אמצעי עיקרי למניעת אובדן ראייה כתוצאה מהדימומים.