אבחון גידולים סרטניים באמצעות פלואורסצנסיה, וריפוי פוטו – דינמי
(PDT = Photo Dynamic Therapy)
אחת הבעיות הרפואיות הקשות ביותר נגדה מתמודדת האנושות היא מחלת הסרטן.
קיימים טיפולים שונים נגד הסרטן כגון:
- ניתוח של כריתת האזור הנגוע.
- הקרנה בקרינה מחומר רדיואקטיבי, להשמדת התאים הנגועים.
- טיפול כימותרפי הכולל הזרקת תרופות רעל שונות לחיסול הגידולים הסרטניים.
- חימום האזור הנגוע להשמדת התאים הסרטניים.
למרות השיפור שחל ב20- השנים האחרונות בסיכויי החולה בסרטן להבריא, עדיין לא נמצאה תרופת הפלא למחלה נוראה זו.
בשנת 1972 פותחה שיטה חדשנית לזיהוי גידולים סרטניים ולטיפול בהם.
שיטה זו נקראת "ריפוי פוטודינמי" (PDT = Photo Dynamic Therapy).
השיטה מבוססת על שימוש בתרופות מסוימות המוזרקות לגוף החולה, ומצטברות בתאים סרטניים יותר מאשר בתאים "נורמליים".
תרופות אלו, הנקראות תרופות רגישות לאור (Photosensitive Drugs), רגישות לאור באורכי גל מסוימים, הגורמים לתרופה להיהפך לרעל ההורג את התאים מסביבו.
התרופה המוכרת ביותר היא נגזרת של "המטופורפירין" (HPD), ונקראת פוטופרין (Photofrin). מזריקים לחולה את התרופה, ומשאירים אותו בחושך למשך פרק זמן מוגדר, בהתאם לסוג התרופה ולאזור הנגוע (הזמן יכול להיות מסדר גודל של 24 שעות). במהלך זמן זה, התרופה מופרשת מתאי הגוף הבריאים, אך נותרת בריכוז גבוה בתאים סרטניים.
לאחר 24 שעות, מקרינים את האזור המכיל את הגידול הסרטני באורך גל של 630 ננומטר, אשר נבלע בתרופה, ומשחרר כתוצאה מכך חמצן במצב פעיל (סינגלט) המחסל את התאים הנגועים סביבו באמצעות פגיעה בקרומי התאים שלהם.
המנגנון המסביר מדוע התרופה מצטברת בתאים סרטניים אינו מובן במלואו, ונמצא עדיין בשלב מחקר.
לאחר הטיפול, נותרת בחולה רגישות לאור למשך כ – 6 שבועות, בהם אסור לו להיחשף לאור חזק, עד ששאריות התרופה נפלטים מגופו.
