מוזיקה היא אומנות, בה מצרפים צלילים, בצורה בה מתקבלת יצירה נעימה לאוזן השומע. מכאן שזוהי הגדרה סובייקטיבית (תלויה במאזין), ומאזינים מתרבויות שונות, או מרקע שונה, יכולים להיות בעלי הגדרות שונות לאיכות המוזיקה המושמעת להם.

צלילים מוזיקליים נקבעו בעבר, רק על פי השמיעה.

כיום, המוזיקה ניתנת לרישום בצורה סימבולית באמצעות תווים, ולצלילים השונים נקבעו הגדרות.

צליל מוזיקלי בודד כולל 4 מאפיינים:

1. זמן (קצב) הצליל.
2. גובה הצליל (תדירות).
3. עוצמה.
4. גוון.

מוזיקה ניתנת כיום להקלטה, לצורך השמעה מאוחרת, ולעריכה בצורה אלקטרונית.

להבנת ההמשך, יש צורך להכיר את המושגים הבסיסיים:

טון (Tone) – תחושת צליל, הנקבעת על פי המרווח בין שני צלילים דומים. זהו המרווח הבסיסי בסקלה הראשית של התווים. תנודות מיתר, של כלי מיתר, יוצרות הרמוניות, שהן כפולות שלמות של התדירות הבסיסית של המיתר המתנודד. השם הרמוניה נובע מההגדרה המתמטית של סדרה הרמונית. יחסי התדירויות בתוך סדרה הם:

8:5, 6:5, 5:4, 5:3, 4:3, 3:2, 2:1, …

אוקטבה היא הקטע בין שתי תדירויות, שהיחס ביניהן הוא 2:1.

תו (Note) – סימן מקובל לתיאור גובה הצליל, או משך הצליל, או שניהם יחד. יש המכנים בשם התו, גם את הצליל עצמו, המתאים לתו זה.