צורת התווך הפעיל בלייזרים אלו היא בדרך כלל של מוט עם חתך עגול או מלבני, העשוי מזכוכית או מגביש.

הקרינה המעוררת (המהווה את השאיבה האופטית) מוכנסת למוט דרך המעטפת לכל אורך המוט, ואילו קרינת הלייזר נפלטת מקצות המוט שהם בדרך כלל מישוריים ומלוטשים אופטית.

מנורות השאיבה ללייזרים פולסיים הן בדרך כלל מנורות הבזק של גאז קסנון (או קריפטון) בלחץ נמוך בתוך שפופרת קווארץ.

מנורות השאיבה ללייזרים רציפים הן בדרך כלל מנורות התפרקות המכילות כספית בלחץ גבוה, או מנורות הלוגן.

קיימות שיטות רבות שמטרתן להעביר מקסימום קרינה אלקטרומגנטית מהמנורה אל מוט הלייזר.

השיטה המקובלת ביותר היא באמצעות חלל בצורת אליפסואיד סיבוב (עם חתך אליפטי), בו המנורה נמצאת באחד ממוקדי האליפסה, ואילו מוט הלייזר נמצא במוקד האחר (ראה איור 6.12).

איור 6.12: שיטות עירור אופטיות ללייזרי מצב מוצק.

דפנות החלל מצופים בציפוי מחזיר (בדרך כלל זהב), באופן שכמעט כל הקרינה הנפלטת מהמנורה מגיעה למוט הלייזר ונבלעת בו.

למעשה: קיימים מבנים שונים של חלל מחזיר המבוססים ברובם על אליפסואידי סיבוב כמתואר באיור 6.12.