כאשר מערבבים שני אותות בתדרים קרובים, מקבלים אות שעוצמתו פרופורציונית למכפלת עוצמת שני האותות המקוריים, ותדירותו שווה להפרש התדר בין שני האותות.

התיאור המתמטי של האותות:

E₁ = משרעת האות האחד.

E₂ = משרעת האות השני.

w₁ = תדירות האות האחד.

w₂ = תדירות האות השני.

עוצמת האות הנמדד בגלאי (I) פרופורציונית למכפלת סכום האותות בצמוד המרוכב של סכומם:

לאחר הפיתוח המתמטי מקבלים:

w₁-w₂ = תדירות ההפרש בין האותות, נקראת גם תדר הפעימות (Beat Frequenc).

בוחרים מקור חזק המשמש כמתנד מקומי (Local Oscillator), ומערבבים אותו עם אות חלש המגיע מהמטרה הנמדדת. עוצמת אות התוצאה היא בעוצמה גבוהה, ובתדר ההפרש בין האותות.

כאשר מטפלים באותות בתדרים אופטיים (מסדר גודל של 10¹⁴-10¹⁵ הרץ) לא ניתן למדוד באמצעים אלקטרוניים את האות האופטי, אך אם תדרי האותות הם קרובים מספיק, ניתן למדוד את תדירות ההפרש ביניהם. את האות ללא התדירות (DC) ניתן לסנן בקלות.