מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה השבע- עשרה לספירה .

השם "כימיה", khmia, הופיע לראשונה במסמכים שנשתמרו מן המאה
הרביעית לפני הספירה. מקור השם אינו ודאי ויש המשייכים אותו למילה
המצרית העתיקה, kmt או kemi , שפירושה "אדמה שחורה" (הכינוי
העתיק למצרים). אחרים חושבים שמקורה במילה היוונית, chyma,
הקשורה ביציקת מתכות. יש גם המגדילים ומנסים לקשור את מקורה של
המילה בחם, בנו של נוח. מאוחר יותר נוספה, על ידי הערבים, התחילית
אל- (בערבית ה- הידיעה) וכך נודעה המילה אלכימיה והעוסקים בה קרויים אלכימאים.

כיום כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר ראשיתה של האלכימיה ומקורותיה
בעיקר מכיוון שרק מעט מאד כתבים שרדו וגם הם כתובים בלשון סתר
ושפת רמזים כמו למשל:

"להכנת פנינים מלאכותיות … הכנס גבישים מחוספסים
לשתן של נער צעיר וכן אבקת אלום, ולאחר מכן טבול
בכספית ובחלב אם …"

קרוב לוודאי שהביטויים "שתן של נער צעיר" ו-"חלב אם" הם ביטויי צופן
לחומרים בהם השתמשו האלכימאים. יש לציין שהסודיות והמיסטיקה
ליוו את האלכימיה במשך כל שנות קיומה ולכן, למרות שהאלכימאים תרמו
רבות לכימיה המודרנית, קיימת נטיה להתייחס אליהם בבוז ובזלזול.

יש לזכור כי אחת הסיבות לסודיות הרבה בה הקיפו עצמם האלכימאים
היתה, מלבד הרצון לשמור על סודות ההתעשרות, הפחד מפני רדיפות
הממסד הדתי כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתביו של אחד האלכימאים
הערביים גאבר (ז'אביר אבן האיאן):

"אם הסתרנו משהו, אתם בני החכמים, אל תתפלאו; לא
מכם הסתרנו זאת, אלא שאמרנו זאת בשפה כזו שתהיה
מוסתרת מאנשי הרשע כך שהרעים לא ידעוה. אבל
אתם, ילדי האמת, חפשו ותמצאו את מתנת האל
הנהדרת שנשמרה עבורכם."

האלכימיה התפתחה במקביל בעולם המערבי וגם בסין. באירופה היה
הדגש העיקרי על "יצירת" זהב אך בסין, עיקר מאמציהם של האלכימאים
הוקדשו לחיפושים אחר חיי נצח. יחד עם זאת, גם באירופה חיפשו
האלכימאים את"אליקסיר החיים", ובמידה רבה הביאו מאמציהם לגילויין
של תרופות חדשות. מהיבט זה של האלכימיה התפתחו לאחר מכן הרפואה
והרוקחות. מרבית פעילותם של האלכימאים היתה איכותית באופייה – הם
התענינו בעיקר באופיים של החומרים, בעירבובם, בחימומם ובתוצרים
שהתקבלו (או לא התקבלו) בתהליך. לעומת זאת, עיסוקם בתרופות גרם
להם להתחיל ולשים לב גם לשיקולים כמותיים של התהליכים שבוצעו.
האלכימיה ששלטה בכיפה במשך כאלפיים שנה, דגלה בעקרון
ההתפתחות. האלכימאים האמינו כי הטבע הוא מהות חיה ההולכת
ומתפתחת ועם הזמן כל דבר יהפוך למשהו מתקדם יותר. כשם שתינוק
מתפתח לנער ולאחר מכן לגבר, כך גם כל דבר בטבע גדל ומתפתח לקראת
מצבים מפותחים וטהורים יותר. היות והאלכימאים חיפשו אחר דרכים
שיאפשרו לדברים להתפתח לקראת השלמות, נכלל במסגרת זו גם החיפוש
אחר "אבן החכמים" שתאפשר לבני האדם להגיע למצב הטהור ביותר
ולהגיע עם זאת לחיי נצח.

תורתו של אריסטו נתנה ביסוס מדעי להשקפותיהם של האלכימאים.
אריסטו האמין כי חומרים שונים זה מזה ביחס שבין התכונות שלהם. לפי
דעתו, מתכות ומינרלים גדלים באדמה כמו צמחים, אך בקצב איטי יותר.
למה הדבר דומה? כשם שעץ מתפתח מזרע, ובתהליך גדילה זה הוא הופך
להיות יותר ויותר מושלם, כך גם המתכות, מתפתחות לאט במעמקי האדמה
ובתהליך זה הן הופכות להיות יותר ויותר "מושלמות". המתכת
ה"מושלמת" ביותר היא הזהב ולכן, לפי אריסטו, אם נמתין מספיק זמן
יהפכו כל המתכות לזהב. (עד כמה שכיום דעות אלו נשמעות לנו משונות, מן
הראוי לזכור כי אחד מפקידיו של לואי ה-14, הוציא בתחילת המאה ה-18,
כלומר לפני כ-200 שנה צו בדבר סגירתו של מכרה זהב מדולדל "כדי
שהזהב יתחדש").

מה שהיה על האלכימאים לעשות, לפי תיאוריית אריסטו, היה למצוא
דרכים לזרז את תהליך הגדילה וההבשלה של המתכות. כדי להשיג זאת הם
התחילו כל תהליך בכמויות גדולות של מתכות "זולות" והפעילו עליהן
תהליכים שונים ומשונים שהיו מלווים בדרך כלל בחימום והתכה בכורים.

יתכן מאד שאחת הבעיות החמורות של האלכימאים היתה שלפעמים נראה
היה כאילו הצליחו במעשיהם. לעיתים קרובות מכילים מרבצים של מתכות
שונות כמו עופרת לדוגמה, כמויות זעירות של מתכות אחרות, בין השאר
זהב או כסף. תארו לכם את הרגשתו של אלכימאי כאשר, בסיומו של תהליך
ארוך, נמצאה בכלי בו ביצע את החימום, כמות זעירה של מתכת יקרה.
סביר להניח כי כי הוא היה בטוח שהצליח במעשיו ומה שנותר לו לעשות
הוא רק לשפר את התהליך.

קיימות כיום דעות שונות באשר לאלכימאים
ולתפקידם בהתפתחות המדע בעולם. ספרים
רבים העוסקים בהיסטוריה של התפחות המדע
מתייחסים אליהם ביחס של התנשאות ובוז
וטוענים שהם היו רמאים שעסקו בכשפים
מתוך כוונה להתעשר בקלות. סביר שכמה מהם
אכן היו כאלה אך בסך הכל מן הראוי לזכור כי
האלכימאים עבדו בתוך המסגרת של התיאוריה
המדעית שהיתה שלטת בזמנם ובחיפושיהם
אחרי שיטות להפקת המתכת הטהורה הם
חיפשו גם אחר שיטות לטהר את עצמם ורבים
מהם הקריבו את כל רכושם וגם את חייהם
בחיפושים אחר האמת.

 

הדבר המייחד את האלכימאים בהשוואה לבני דורם, הוא טענתם כי רק על
ידי שליטה ישירה בעולם ויצירת שינויים הכרחיים בו תתאפשר הבנה
טובה יותר של העולם ושל מקומו של האדם ביקום. כלומר, היחס בין
האלכימאים לבין העולם הטבעי היה יחס פעיל ובזאת דומים האלכימאים
למדענים בזמננו אשר גם הם מחפשים אחר דרכים להבין את העולם
ולשנותו.

בבואנו לדון את האלכימאים במבט מרחוק, מן הראוי לתת את הדעת על
הדומה והשונה בין האלכימיה לבין "מדע" כפי שהיה מובן בזמנם וכפי
שאנו מבינים אותו בימינו.

המשותף לאלכימיה ולמדע עד
עצם ימינו הוא ההנחה שקיים
מידע אליו אפשר להגיע רק על
ידי מחקר פעיל של העולם
הגשמי. מכאן גם הרעיון לצאת
ולפעול בטבע באופן תוקפני ונמרץ
ועל ידי כך ללמוד דברים שאי
אפשר להגיע אליהם רק מן
ההגות הפסיבית בכתבי הקודש,
דבר שהיה מקובל בימי הביניים.
כתוצאה מדרכי חשיבה אלו, גם
אלכימיה וגם מדע נראו דומים
לשלטונות הדת ולכן נרדפו באופן
דומה.

התרומה העיקרית של האלכימאים היתה בפיתוח שיטות שונות לניקוי
וזיקוק חומרים אשר חלק מהן משמש, בגירסה זו או אחרת במעבדות עד
היום: