322-384 לפני הספירה

אריסטו נולד בשנת 384 לפני הספירה בעיר סטגירה שבצפון יוון. הוא למד
פילוסופיה בבית מדרשו של אפלטון עד שנת 347 לפני הספירה ולאחר מכן
הפך להיות מורו של אלכסנדר מוקדון (אלכסנדר הגדול).

השפעתו של אריסטו על דמותה ודרכי חשיבתה של התרבות המערבית
היתה רבה יותר מאשר זו של כל פילוסוף לפניו ואחריו. השפעה זו נמשכה
במשך כאלפיים שנים ובשטחים אחדים, היא מורגשת עד עצם ימינו.

נאמר כי אריסטו חיבר בחייו למעלה ממאה וחמישים כתבים ומהם
נשתמרו כשלושים. מעיון בהם נראה כי לא היה כמעט נושא עליו לא כתב –
החל מתורת המוסר וכלה במיון של בעלי-חיים וצמחים. הוא האמין כי ניתן
להבין את העולם ברמה בסיסית בעזרת תצפיות מדוקדקות ומיונן הנכון של
התופעות הנצפות.

אריסטו ניסה, ככל שהדבר היה אפשרי בזמנו, להסביר את מהות היקום.
הוא חשב כי העולם החומרי הוא היחידי האפשרי ועסק רבות בניסיונות
להבינו. היקום, לפי אריסטו, הוא מבנה כדורי אשר הארץ מהווה את מרכזו.
הוא אימץ ופיתח את תורתו של אמפידוקלס שטען כי כל גופים המוחשיים
בהוויה הארצית (כל החומר בארץ וכן באטמוספירה שמסביב) הם ביטוי
למציאותן של ארבע "תכונות" בסיסיות – קור, יובש, חום ולחות והם
מורכבים מארבעה "יסודות" – אדמה, מים, אוויר ואש. לפי זאת, בכל
"חומר ארצי" חייבים להיות לפחות כמויות קטנות של כל היסודות הללו.

לפי אריסטו, נעים ה"יסודות" הללו בקווים ישרים: שני הראשונים,
ה"יסודות" הכבדים, נעים על פי טבעם כלפי מטה ושני האחרונים, אוויר
ואש, ה"יסודות" הקלים, נעים כלפי מעלה. מלבד ארבעת ה"יסודות"
הארציים הללו, ישנו "יסוד" נוסף, שמיימי, ה אתר. בניגוד ל"יסודות"
הארציים, "יסוד" זה נע בתנועה אידיאלית, אינסופית ומעגלית וזו הסיבה
לכך שכל הגופים השמיימיים נעים גם הם בתנועה אידיאלית, מעגלית,
מסביב לארץ.

ה"יסודות", לפי תורת העולם של אריסטו, אינם חומרים מוחשיים
וארציים אלא מצבים אידיאליים. מה שנמצא בעולם הוא רק תערובות בלתי
מושלמות של ה"יסודות" האידיאליים האלה. לפי תורה זו, לחומרים אין
כל מבנה פנימי מוגדר ולכן ניתן להפוך כל חומר לכל חומר אחר אם משנים
את היחסים שבין ה"תכונות" וה"יסודות" המרכיבים אותו.
בניגוד למורו אפלטון שהיה מוטרד מכך שכל דבר בעולם נתון לשינוי
אינסופי, ניסה אריסטו להבין את מהות השינויים ואת הגורם להם. הוא
היה הראשון אשר ביסס את חשיבתו על הרעיון כי לכל דבר שנע או משתנה
קיים גורם חיצוני המניע אותו לתנועה או לשינוי. הוא שאל מהי הסיבה,
הגורם המניע, לתופעה או לשינוי? מהו הגורם המניע להיווצרותו של דבר
כלשהו? מהו הגורם לסופו? אריסטו היה הראשון אשר ניסה להסביר כל
דבר שנע או משתנה על ידי משהו שגורם לו לנוע או להשתנות.

בבסיסן של כל התנועות והשינויים, לפי אריסטו, ישנו גורם-על חיצוני,
עליון – "המניע שאינו נע". מניע זה הוא האחראי לכל התנועה והשינויים
בעוד הוא עצמו אינו נע ואינו משתנה. "המניע שאינו נע" הוא, אפוא,
האחראי לתחילתה של התנועה וגם לכך שהתנועה ביקום לא תעצר לעולם.

התיאוריה של אריסטו אודות מבנה היקום ואודות ה"תכונות" וה"יסודות"
היתה מנוגדות לתיאוריה פילוסופית אחרת שפותחה ביוון על ידי
ו דמוקריטוס – התורה האטומיסטית. בחלק מכתביו עסק אריסטו בנסיונות
להוכיח את אי נכונותה של השקפה זו, ולמעשה זו היתה ההיכרות
הראשונה של המערב עם תורה זו.

לאחר נפילתה של האימפריה הרומית ועלייתה של הנצרות נשכחו באירופה
כל הידע והחכמה אשר פותחו ונצברו ביוון העתיקה אך כתבים יווניים רבים
מצאו את דרכם לאימפריה המוסלמית שם הם נשמרו ותורגמו על ידי
מלומדים ערביים. מסעי הצלב הפגישו את התרבויות הנוצרית והמוסלמית
ופינו דרך להכרות מחודשת של כתבים יווניים בכלל ובפרט של כתבי
אריסטו באירופה. אחד מגדולי הנצרות במאה ה-13 – תומס אקווינה הצליח
לחדש את דרך החשיבה הנוצרית ולחבר בין האמונה (הנוצרית) וההגיון
(לפי אריסטו).

התוצאה של חיבור זה היתה כי התיאורויות של אריסטו אומצו בחום כה רב
עד כי נוצר מצב בו אלה שניסו לחלוק עליהן הוקעו כמערערים על סמכותה
של הכנסיה ונרדפו על ידי האינקוויזיציה.

רק לאחר שנים רבות מאד החלו אנשים לגלות הוכחות לאי קבילותה של
תורת אריסטו. חלק מהם שילמו על כך בחייהם או בשנות מאסר רבות.
הסדקים הראשונים היו דווקא בשטח ה אסטרונומיה כאשר כדור הארץ
איבד את מעמדו כמרכז היקום.

המושג שהאריך חיים ביותר היה מושג האתר. עד סוף המאה ה-19 עדיין
חשבו כולם כי היקום מלא באתר וב-1887 החלו מיכלסון ומורלי בניסוי
שנמשך כשבע שנים במטרה להוכיח זאת. הניסוי הזה נכנס להיסטוריה
כאחד ה"כשלונות" המוצלחים ביותר מכיוון שההוכחה לאי קיומו של
האתר סללה את הדרך לתורת היחסות של אלברט איינשטיין.