התקליטור הראשון היה תקליטור להשמעת מוסיקה השמורה בצורה דיגיטלית. כלומר: CD- DAD = CD – Digital Audio Disk

זהו אותו "קומפקט דיסק" הנפוץ בחיי יום יום, ומקובל כל כך על חובבי המוסיקה. יתרונות הצלילים המופקים ממנו הם: צליל עשיר ונקי מרעשים.

בשנת 1982 הגיעו להסכם על תקן לתקליטור להשמעת מוסיקה – תקן הנקרא בשם: הספר האדום.

להלן תמצית תכונותיו:

• בתקליטור מסוג זה ניתן לאחסן עד 99 קבצי נתונים המוקלטים אחד לאחר השני.
• לכל קובץ אורך משלו, וההפרדה בין קבצים עוקבים היא באמצעות סימנים מוסכמים.
• בתוך הקבצים משולבת בזמן ההקלטה אינפורמציה על הזמן.
• פרק הזמן המינימלי הנמדד הוא: 1/75 שניות.
• ניתן לאחסן על תקליטור כזה יצירות מוסיקליות בצליל סטריאופוני שאורכן הכולל עד 74 דקות.

אות השמע המוקלט נדגם בקצב: 44.1kHz, ברמת הפרדה של: 16Bits) 32Bits לכל אחד מהערוצים הסטריאופוניים).

מכיוון שהאינפורמציה נאגרת ביחידות של בָּתים (Bytes) בני 8 בִּיטים כל אחד, מתקבל שסך הכל קצב הדגימה הוא:

44.1*1000*32/8 = 176.4 [KBytes/s]