ריכוז המינרלים בים המלח גבוה בערך פי 10 מריכוזם בימים אחרים. מלחים אלו מהווים מקור (כמעט) בלתי מוגבל לחומרי גלם לתעשיות שונות בארץ ובעולם. באזור ים המלח הוקמה תעשייה עניפה בה מפיקים חומרים מגוונים. ללא התערבות האדם מהווים מינרלים אלו גם מקור להיווצרות סלעים באזור ים המלח. לדוגמא, הר סדום המורכב מהמינרלים הליט (נתרן כלורי) וגבס (סידן גופרתי) שהורבדו על קרקעיתה של ימה קדומה יותר לים המלח הנוכחי.

.tg {border-collapse:collapse;border-spacing:0;}
.tg td{font-family:Arial, sans-serif;font-size:14px;padding:10px 5px;border-style:solid;border-width:1px;overflow:hidden;word-break:normal;}
.tg th{font-family:Arial, sans-serif;font-size:14px;font-weight:normal;padding:10px 5px;border-style:solid;border-width:1px;overflow:hidden;word-break:normal;}
.tg .tg-yw4l{vertical-align:top}

תנאים הטופוגרפיים של בקע ים המלח גורמים להיווצרות אקלים מדברי באזור זה. הטמפרטורות הגבוהות מחד וכמות המשקעים הקטנה מאידך יוצרים מאזן מים שלילי. כלומר, כמות האידוי גבוהה מכמות המים הנכנסת. בחמישים השנה האחרונות החריף המאזן השלילי, כתוצאה מניצול מוגבר של המים שזרמו לים המלח דרך נהר הירדן. מי הירדן משמשים לצורך השקיית גידולים חקלאיים בצד הישראלי והירדני. כמות המים הנכנסת כיום לים המלח מהירדן, מי שטפונות ומעיינות נאמדת בכ2- מיליארד מ"ק בשנה בעוד תהליך ההתאדות "מסלק" מהימה כ3.5- מיליארד מ"ק. הפרש זה גרם להתייבשות האגן הדרומי של ים המלח והוא משמש כיום את מפעלי ים המלח אשר יצרו שם מספר בריכות אידוי רדודות, אליהן מוזרמים מים בשאיבה מהאגן הצפוני של ים המלח. ניצול אנרגיית השמש בתהליך אידוי המתרחש בבריכות מביא לחיסכון עצום בעלות הייצור ומונע פגיעה בסביבה. אם היה צריך לאדות את מי הבריכות באמצעות אנרגיה חלופית כגון פחם, היתה נדרשת כמות של כ10- מיליון טון פחם בשנה (פי 2 מצריכת האנרגיה של כל מדינת ישראל בשנה). כתוצאה מאידוי המים עולה ריכוז היונים בתמיסה עד למצב של רוויה והתגבשות גבישי מינרלים. בברכות האידוי שוקעים מינרלים שונים בהדרגה בהתאם למסיסותם. הגבס CaSO4)), לדוגמא, שמסיסותו נמוכה יחסית שוקע כבר בחלקו הצפוני של ים המלח ואילו המינרל הליט -מלח הבישול (NaCl) שמסיסותו גבוהה יותר שוקע בבריכת האידוי. יש להדגיש, שהמינרל החשוב יותר למפעלי ים המלח אינו ההליט, אלא מינרל מסיס יותר הנקרא קרנליט. מינרל זה מכיל אשלגן כלורי (KCl) ומגנזיום כלורי (MgCl2) והוא מתגבש ושוקע לתחתית בריכת האידוי רק לקראת סוף תהליך האידוי, כאשר עולה ריכוז יוני האשלגן והמגנזיום בתמיסת המים לרמה גבוהה מאד. לאחר שקיעתם על גבי הקרקעית נאספים המינרלים באמצעות מחפרים מיוחדים והם משמשים כחומרי גלם לייצור מוצרים שונים. האשלגן הכלורי הינו חומר גלם ליצירת האשלג שהוא דשן חשוב ביותר לגידולים חקלאיים ומייצאים אותו לרחבי ובעולם.

• מידע נוסף לגבי התהליכים התעשייתיים המתרחשים במפעלי ים המלח ניתן למצוא בקלטת "ים המלח מקור חיים" בהוצאת המחלקה להוראת המדעים, מכון ויצמן למדע רחובות ובאתר האינטרנט של מפעלי ים המלח: www.dsw.co.il.
• מבוסס על הספר: "סיור לימודי במפעלי ים המלח" מדריך למורה. מירי קסנר, שרה שני, ניר אוריון, אריה בודנהיימר וזמיר צדיק. בהוצאת המחלקה להוראת המדעים, מכון ויצמן למדע רחובות.