סיפורה של ימת אראל הראה כי גם במדינות עשירות במקורות מים כגון מדינת קאזחסטאן עלולות לאבד את מקורות המים שלהן במידה ואינן מנצלות אותם באופן מושכל. ישראל היא מדינה ענייה במאגרים טבעיים עיליים. המאגר העילי הטבעי המשמעותי היחיד במדינת ישראל הוא הכנרת. האם איכות מי הכנרת בסכנה? האם התרחיש של ימת אראל עלול להתרחש גם לגבי הכנרת שלנו? על מנת לענות על שאלות אלו ננסה להכיר מקרוב את הכנרת ואת הגורמים המשפיעים על איכות המים בה.

הכנרת – תעודת זהות:

כמות המים השנתית הכוללת העומדת לרשות מדינת ישראל מוערכת ב כ- 1.6 – 1.8 מליארד מ"ק. מים אלו משמשים לצרכנים השונים במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי.
מהכנרת מופקים כ – 530 מיליון מ"ק בשנה (מלמ"ש), המהווים כ35% מכלל המים הנשאבים במדינה. רוב המים מופקים ממאגרי מי תהום הנשאבים ע"י קידוחים. מערכת ההובלה של המוביל הארצי מובילה את המים מן הכנרת אל ראש העין ומשם דרומה.
איכות מי הכנרת מבוקרת ע"י מנהלת הכנרת ועומדת בתקני איכות המים הנקבעים ע"י משרד הבריאות . כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות המתקדמות יותר לאיכות מים, עומד להיות מוקם מתקן סינון המים. מתקן זה יצמצם את עכירותם, ואת מס' החיידקים המצויים בהם וכן יביא להורדת רמת תוצרי הכלרה בלתי רצויים.
כמאגר המים הגדול במדינה הכנרת אינה רק המקור שממנו נשאבים המים אל מפעל המים הארצי, אלא גם כלי קיבול שבו נאגרים המים בעונות הגשומות על מנת שישמשו בעונות שחונות. לכן כמות המים המסופקת מן הכנרת מידי שנה קטנה מפוטנציאל המים בכנרת. לכנרת נקבע מפלס תחתון שמתחתיו אין לשאוב מים. המפלס התחתון המותר הוא 213 מטר מתחת לפני הים. בקרקעית הכנרת מצויים מים מלוחים הנובעים ממעינות. שאיבה ממפלס נמוך יותר עלולה לגרום לחדירת מים מלוחים, לנזקים סביבתיים והשפעות שליליות על איכות המים. המפלס העליון המותר הינו 208.9 מטר מתחת לפני הים מפלס גבוה יותר עלול לגרום לנזקים למתקנים חופיים רבים מסביב לאגם. המפלס העליון והתחתון יוצרים את האוגר של הכנרת (פוטנציאל המים) – המהווה כ15% בלבד מנפח כלל המים שבכינרת (הכנרת מכילה כ -4 מיליארד מ"ק מים).+

הסביבה הטבעית והשפעתה על איכות מי הכנרת.

אחת הבעיות ממנה "סובלים" מי הכנרת, היא בעיית המליחות. בעבר היה ריכוז המלחים בכנרת מעל 380 מ"ג לליטר כתוצאה מזרימת מעיינות מלוחים הנובעים בעיקר בחופה המערבי של הכנרת ובקרקעיתה וזורמים אל תוך האגם. חברת מקורות בנתה את מוביל המים המלוחים הקולט את מי המעינות המלוחים ומוליכם אל הירדן מחוץ לכנרת. כתוצאה מכך ירדה רמת המליחות באגם לכדי 220 מ"ג לליטר. כיום נערכים מחקרים וקידוחים שמטרתם לאתר מקורות מלח נוספים ולהוציאם מהכנרת.
בעיית מליחות המים בכנרת היא בעיקר תופעה הנובעת מהאופי הגיאולוגי של אזור האגם. מי הגשם מחלחלים דרך סלעי כדור הארץ וממיסים בדרכם את המלחים המצויים בסלע. מלחים אלו מוסעים בתמיסת המים ונובעים כמעיינות אל הכנרת וגורמים להמלחתה. לאדם השפעה מעטה על תהליך זה והפתרון המוצע הוא סילוק המים המלוחים. אולם על איכות מי הכנרת משפיעים גורמים נוספים בהם לנו יש תפקיד מכריע.

כיצד אנו משפיעים על איכות המים בכנרת?

הקשר בין הדיג באגם ואיכות הכנרת – 

רבים מודעים לחשיבות הכנרת כספק מים ונהנים מדגי הכנרת. אך מעטים מודעים לקשר שבין הדיג באגם ואיכות המים בכנרת. בכנרת חיים 27 מיני דגים חלקם ניזונים מאצות. האצות משפיעות לרעה על איכות המים וכדי לשמור על איכות מים גבוהה יש לשמור על כמות קטנה של אצות. אחד ממיני הדגים הידועים בכנרת הוא אמנון הגליל. זהו דג פופולרי מאוד שכן הוא טעים ונוח להכנה ומבוקש על ידי תיירים נוצרים בשל שמו "דג פטרוס הקדוש". לדג האמנון תפקיד חשוב בשמירה על איכות המים שכן הוא ניזון מאצות. על מנת לשמור על אוכלוסייה יציבה של אמנון הגליל הוחלט על איסור דייג האמנון בעונת ההטלה. אולם חלק מן הדיגים והנופשים בכנרת אינם מכבדים חוק זה ודיג לא מבוקר פוגע באוכלוסיית האמנון וכתוצאה מתרבה לעיתים אוכלוסיית האצות הפוגעת באיכות מי הכנרת. בנוסף מספר מועט של דיגים המנסים להגדיל את שלל הדיג, עושים זאת באמצעים פסולים כגון הרעלת דגים או פיצוץ חומר נפץ במים הפוגעים הן במערכת האקולוגית באגם והן באיכות מי הכנרת.

הזרמת ביוב לכנרת –

לאוכלוסיית האצות בכנרת השפעה רבה על איכות המים בה, אולם, קיימת הסכמה כללית כי הביוב הוא מקור הזיהום החמור והמסוכן ביותר למי האגם.
באגן ההיקוות של הכנרת (האזור ממנו מחלחלים מי הגשמים וזורמים אל הכנרת כנחלים או נובעים כמעיינות) מצויים כ185- ישובים המייצרים כ- 15 מיליון מטר קוב שפכים לשנה. ברוב הישובים קיימים פתרונות טכנולוגיים לטיהור מי השפכים החל בבריכות חמצון בהם שוקע הביוב ללא טיפול כלשהוא ועד למתקנים מתקדמים בהם מטופל הביוב ומפורק בתהליך ביולוגי על ידי חיידקים. למרות המשאבים הרבים שהושקעו בהקמת מתקנים אלו אנו שומעים לעיתים על גלישת מי ביוב וזיהום הכנרת. התופעה מתרחשת בעיקר בחורף כאשר כמות הגשמים גדולה מתרחשות הצפות של מאגרי הביוב חלק מהביוב מחלחל אל מי התהום הנובעים אל הכנרת ומזהם אותם. זרימה עקיפה או ישירה של מי ביוב לכנרת עלולה לגרום נזק לאיכות המים על ידי זיהום המים בחיידק'ים ווירוסים נושאי מחלות. וביוב תעשייתי עלול להוסיף למים רעלים.

שפכי רפתות –

מקור נוסף לשפכים מזהמים הוא הרפתות המצויות בכמחצית מהישובים החקלאיים באזור הכנרת. מספר הפרות ברפתות הוא מאות אלפים והצרכים שהן מייצרות מחלחלים אל מי התהום ומזהמים אותם. כמות השפכים המחלחלת מידי שנה מהרפתות באזור הכנרת נאמדת בכ – 800 מיליון מ"ק. כיום מותקנים בחלק מן הרפתות מתקני איגום וטיפול אך עדין רבה העבודה עד לפתרון מלא של בעיית זיהום מי הכנרת.

חומרי דישון והדברה –

אגן ההיקוות של הכנרת כולל שטחי חקלאות נרחבים, שבהם משתמשים בחומרים כימיים, בעיקר להדברת עשבים רעים וכחומרי דשן לצמחים. חומרי הדברה אלו רעילים ברובם ועלולים לגרום נזק בלתי הפיך לאיכות מי הכנרת. חומרי הדשן מזיקים לאיכות מי הכנרת לא רק בגלל השינוי שהם גורמים בהרכב המים, אלא בעיקר בעירעור שיווי המשקל הביולוגי. חומרים אלו משמשים כחומרי מזון לאצות וגורמים לגידול באוכלוסיית האצות. סוג אחד ממיני האצות (אצה כחולית חוטית בשם – אפניזומנון) אף מייצר רעלים המסוגלים לפגוע ביצורים חיים. תופעה זו הגורמת לעכירות מי הכנרת ולפגיעה באיכותם, קרוייה "פריחת אצות".

התיירות והשפעתה על זיהום מי הכנרת –

הכנרת נחשבת לאחד מאתרי המשיכה ומקומות הנופש הפופולריים והאטרקטיבים ביותר בארץ. מספר הנופשים בחופי הכנרת מגיע בימי הקיץ לכ- 60000 איש. השייט בכנרת הוא חלק בלתי נפרד מהתיירות באזור והנופשים נהנים ממגוון גדול של כלי שיט החל בסירות מפרש וקיאקים ועד לשיט בסירות גדולות המתפקדות כמסעדות ואולמי ריקודים.
מכלי שיט אלו דולפים כמויות גדולות של שמן, דלקים וביוב של הנופשים, הגורמים לפגיעה חמורה באיכות המים שאנו שותים. הבעיה התגברה עם הגידול המואץ בשימוש באופנועי ים בכנרת עד שהמשרד לאיכות הסביבה פרסם תקנות המגבילות את השימוש בהם בכנרת.
מספר הלינות בבתי מלון סביב הכנרת מהווה כעשירית מכלל הלינות בבתי מלון בארץ. ומידי שנה יש עליה ב- 11% במספר חדרי המלון באזור הכנרת בהשוואה לגידול ממוצע של – 5% בשאר חלקי הארץ. חלקה של האוכלוסייה המתפרנסת מענף התיירות מגיע לכ- 37% מכלל תושבי האזור ועל ראשי הישובים מופעל לחץ כבד להקמת עוד ועוד אתרי נופש. מספר הנופשים הגדל בהתמדה גורם לזיהום רב בשל זריקת פסולת למים, עשיית צרכים בהם, שטיפת כלים ומכוניות והזרמת הביוב אל מי הכנרת ועוד..
במנהלת הכנרת והמחוקקים במדינת ישראל היו מודעים לפוטנציאל התיירותי של הכנרת ולחשיבות שימורה וחוקקו חוקים ותקנות אשר בדרך כלל הצילו את חופי הכנרת מבנייה פראית ובלתי מרוסנת. יוצרי דופן הם פרוייקטים תיירותיים גדולים שנבנו בשל לחצים פוליטיים וכלכליים. ב- 1987 פותחה "תוכנית אב לפיתוח אזור סובב כנרת" אשר המליצה להפוך את הכנרת לאזור נופש ותיירות, תוך מציאת שביל הזהב בין הפיתוי ביצירת רווחים כלכליים רבים מפיתוח תיירות לבין שמירה על הנוף ואיכות המים בכנרת.

סיכום דבר:

הכנרת הוא נכס לאומי שאין לו תחליף – הוא האגם היחיד למים מתוקים בישראל. עבור האדם הוא מהווה מקור מי שתייה, מים לתעשייה ולחקלאות, אתר נוף ואזור נופש. כדי שהכנרת תוכל לעמוד בעומס התפקידים המוטל עליה יש צורך בפעילות יזומה הכרוכה בהשקעה רבה של מחקר, מחשבה, תכנון, פיקוח ואכיפה ובעיקר מימון רב. למרות השימושים הרבים של הכנרת חשוב לציין כי היא עדין אחד ממקורות המים הנקיים ביותר במדינת ישראל. גם משום שגודל האוכלוסין באגן ההיקוות שלה היא קטנה יחסית לאזורים אחרים כגון מישור החוף. מפעלי התעשייה באזור הם מעטים ואסורה הקמת מפעלים החשודים כמזהמי מים.
נוסף לכך מתבצעות פעילויות רבות לשמירת מי הכנרת מפני זיהום. הוקמה מערת משוכללת של מעקב ומחקר אחר איכות המים הכוללת את מנהלת הכנרת ואת המעבדה לחקר הכנרת. משרדים ממשלתיים כגון משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה מפרסמים חוקים ותקנות הנוגעים לשמירה על איכות המים בכנרת.
אולם האחריות לאיכות המים שאנו שותים היא בראש ובראשונה שלנו כאזרחים. אם נהיה מודעים לחשיבות הכנרת כמשאב מים יחודי במדינת ישראל ננהג בזהירות בחופייה, ונשפיע על מקבלי ההחלטות לבחור בחלופות השומרות על הסביבה נמשיך ונהנה ממשאב מים חשוב זה.

בביליוגרפיה:

1. גל, יצחקי, המאבק על שמירת הכנרת וחופיה, פרסום של מנהלת הכנרת.
2. גל, י. על משמר הכנרת. (1994). פרסום של מנהלת הכנרת.
3. גרין, פ. הפעילות למניעת זיהום באגן ההיקוות בשנת 1998-99. (1999). פרסום של מנהלת הכנרת.