אורית בן צבי אסרף, דניאל רונן, ניר אוריון

שראל ממוקמת גיאוגרפית באזור אקלימי שחון, לפחות מחצית משטחה של מדינת ישראל מוגדרת כמדבר. בישראל הגשמים היורדים בחורף בלבד, מתקרבים להערכת מומחים ל כ- 10 מיליארד קוב.
חלק מן המשקעים היורדים על פני הקרקע מתאדים, מקצתם הופכים לנגר עילי ושוטפים בואדיות ועל פני הקרקע כנחלים. רוב המים מחלחלים אל מי התהום המצויים באקוויפר.
מקור המילוי של מי התהום הם הגשמים המחלחלים בקרקע ובסלע עד להגיעם לשכבה בעלת חדירות נמוכה למים ומעליה הם נאגרים, בנקבוביות ובסדקים שבסלעים.
כמות הגשמים השנתית המחלחלת למאגר מי התהום מכונה "המילוי החוזר". מדוע זקוק מאגר מי התהום למילוי חוזר? מה גורם לו לאבד את מימיו? מי התהום אינם מצויים במאגרים סגור ומנותקים אלא נמצאים בתנועה, אמנם איטית ביותר, אך הם נעים דרך נקבוביות הסלעים. במישור החוף נעים מי התהום מהשפלה אל החוף ומתנקזים אל הים התיכון. אולם, בישראל התהליך הטבעי של זרימת מי התהום לים קטן בהשוואה לכמות מי התהום העוזבת את המאגר כתוצאה משאיבת מים על ידי האדם.

חשוב לזכור כי בחורף גשם יורד על פני כל מקום ומקום ולכן מי תהום קיימים בכל מקום במדינת ישראל אך קידוחים לשאיבת מים מצויים בעיקר בשני מאגרי מי התהום: אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. באזור הערבה קיימים שני אקוויפרים נוספים המספקים מים בהתאם לאיכותם מליחים או שפירים לישובי הערבה עד ים המלח. אקויפרים נוספים מצויים באזורי: הגליל המערבי, הכרמל, ההר המזרחי ועוד..

כמות המים השנתית הכוללת העומדת לרשות מדינת ישראל מוערכת ב כ- 1.6 – 1.8 מליארד מ"ק. מים אלו משמשים לצרכנים השונים במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי. חלק מן המים נאגר בכנרת ובמאגרי שטפונות, אך רובו מופק ממאגרי מי תהום הנשאבים ע"י קידוחים.

מהכנרת מופקים כ – 530 מיליון מ"ק בשנה (מלמ"ש), המהווים כ35% מכלל המים הנשאבים במדינה.

אקויפר החוף – מערכת מי התהום במסלע בעל מבנה גרגרי

אחד ממקורות המים החשובים של ישראל הוא אקוויפר החוף. אקוויפר החוף משתרע לאורך רצועת החוף החולית מאזור בנימינה ועד לאזור עזה. חתך הסלעים בהם מצוי מי התהום בנוי משכבות של סלעים נקבוביים כגון חול שביניהם שכבות חרסית ואבן חול גירית (כורכר). כמות המים הנשאבת ממאגר מי התהום במישור החוף נאמדת בכ – 418 מיליוני מ"ק בשנה. כמות זו מהווה כ17%- מתצרוכת המים של מדינת ישראל לחקלאות, תעשייה וצריכה עירונית-ביתית. מאגר זה מספק מים לריכוזי האוכלוסייה הגדולים במדינה (גוש דן וישובי מישור החוף). מבט אל אקוויפר החוף מבט צדדי.

אקויפר ההר

האקוויפר משתרע בין הכרמל בצפון לבקעת באר-שבע בדרום ובין הרי שומרון ויהודה במזרח למישור החוף במערב.
האקוויפר בנוי סדרה של סלעים בעלי מבנה גבישי כגון גיר ודולומיט עם יחידות ביניים של קירטון וחוואר. יחידות סלעי הגיר והדולומיט קשות מאוד, אולם בשל כמות הסדקים הרבה וקיום מערכות המסה קרסטיות, קיימים אזורים האוגרים מים גם באזור ההררי. כמות המים המופקת מידי שנה באקויפר ההר היא כ- 513 מיליון מ"ק.
צריכת המים במדינת ישראל כיום היא כ – 2 מליארד מ"ק ותופחת עם הגידול באוכלוסייה כיון שהמילוי החוזר של מקורות המים הוא פחות או יותר קבוע, נוצר "אוברדרפט" גדל והולך בבנק המים הלאומי של ישראל.
במשך שנים רבות מדיניות ניהול משק המים לא התמקדה בחיסכון אלא בתקוה שבשנה הבאה יפתחו ארובות השמיים. אולם מס' שנות בצורת וניצול מוגבר של מי התהום יחד עם זיהום מקורות המים הביא למצב בו עשרות בארות לאורך שפלת החוף התרוקנו, הומלחו עקב חדירת מי ים מליחים או זוהמו ע"י שפכים ביתיים ותעשיתיים. כתוצאה מכך כמות המים הזמינה לאדם במערכת מי התהום בישראל צומצמה באופן משמעותי.

משק המים במדינת ישראל

כתוצאה מטיפול כושל במשק המים בישראל צופים המומחים כי תתקשה המדינה לספק מים ראויים לשתייה בשנות ה2000. עם גידול האוכלוסייה ורמת החיים יגדל הביקוש למים שפירים (מים ראויים לשתייה). הפעילות התעשייתית תגדל בקצב מהיר מבעבר ובעקבותיה יגדל גם הביקוש למים בתעשייה וכן הסכנה לזיהום מקורות המים. לגבי חקלאות – אפשרויות חדשות לייבוא מזון זול יפתחו ותפקידה של החקלאות בהבטחת מזון לאוכלוסייה יקטן. כתוצאה מכך חלקה של החקלאות בצריכת המים יצטמצם בהדרגה. עם זאת לחקלאות תרומה בפתרון הבעיה של סילוק קולחי ביוב. וייתכן והחקלאות תתבסס בעיקר על גידולים שניתן לגדלם בהשקיית מי קולחין (תוצר טיהור מי השפכים). עם העלייה בגידול האוכלוסייה במדינת ישראל יהיה צורך להעביר מים שפירים (טובים לשתייה) מהחקלאות לאוכלוסייה העירונית הגדלה. ישראל בהיותה מדינה מפותחת, נהנית בדרך כלל אספקת מים תקינה, אך עדין קיימות בה קבוצות כגון הבדווים, אשר אין להם אספקת מים זורמים בבית. ככל שעולה רמת ההכנסה (רמת החיים) כך עולה גם צריכת המים לדוגמה: בסביון צריכת המים הממוצעת לנפש היא 330 מ"ק ואילו בירושלים 70 מ"ק ובעיר אום אל פחם היא 40 מ"ק בלבד.

כיצד מבטיחים את איכות המים במערכת מי התהום?

הדרישות לאיכות מים משופרת תלכנה ותחמרנה בעתיד, אך איכות המים במקורות טבעיים עלולה להידרדר כתוצאה מזיהום מים. הפעילות האנושית בשטחי ההזנה של המקורות הטבעיים כוללת עיור( בנייה מוגברת), עיבודי קרקע, דישון, פיזור חומרי הדברה, יצירת פסולת לעיתים רעילה ואחסונה. פעילות זו מגדילה את שטף המזהמים והמלחים אל מי התהום. ניצול ייתר של מי התהום מביא לתזוזת גופי מים מליחים בתת הקרקע אל עבר שדות השאיבה של המים השפירים ולהמלחת המים בבאר. חשוב לזכור כי מי התהום אינם מצויים במאגרים סגור ומנותקים אלא נמצאים בתנועה, אמנם איטית ביותר, אך הם נעים דרך נקבוביות והסדקים המצויים בסלעים וכי לאדם אין שליטה על תנועת החומרים הנמצאים בתנועה אל מי התהום.
כתוצאה מכך בשנים האחרונות נסגרו בארות רבות לאורך מישור החוף מאחר וזוהמו או הומלחו על ידי מי ים, כתוצאה משאיבת יתר (שאיבת מים מעבר להתחדשותם של מי הגשמים). מי התהום המצויים בבאר אשר זוהמה או הומלחה אינה ראויים כמובן לשתייה ו/או להשקיה ונזק זה אינו ניתן לתיקון במשך עשרות שנים.

הדרך לבלימת תהליכי הזיהום וההמלחה היא בראש ובראשונה למנוע את זיהום מי התהום על ידי צמצום פליטת מזהמים ומלחים אל פני הקרקע. אנו חייבים לנקוט בתהליכי הפרדת המזהמים והמלחים באזור ייצורם בתעשייה או בשימוש הביתי על ידי מתקנים לטיהור מים. לאחר מכן יש לאפשר את סילוקם בדרך בטוחה אל הים ( מלחים) או אל אתרים לפסולת רעילה (מזהמים).

בביליוגרפיה:

1. המים בישראל צריכה ותפוקה, מרץ 1988. פרסום של נציבות המים אגף הניהול והצריכה.
2. קלי, אלישע. משאב במחסור – המים בישראל ובאזור.1997. הוצאת המכון לחקר המים, הטכניון.