מקורות מי השתיה של תושבי רצועת עזה הולכים ומזדהמים, ומתקני הטיהור המעטים אינם מתפקדים

רוב מקורות מי השתייה של תושבי רצועת עזה אינם עומדים בתקני איכות המים של ארגון הבריאות העולמי, ויש בהם ריכוזים גבוהים של מלחים וחנקות. תמונת מצב מדאיגה זו הציגו מומחי הרשות הפלשתינית בשבוע שעבר למשתתפי כנס ישראלי פלשתיני שעסק בבעיות הסביבה ותהליך השלום. הכנס, שנערך על ידיד אר-"אקופיס" והמרכז הישראלי פלשתיני למחקר ומידע, ייחד סדנה נפרדת לנושא איכות המים בעזה.
הדוברים בסדנה ציינו, שאחת ההשלכות המיידיות של מצב מי השתייה ברצועת עזה עלולה להיות התפתחות מחלות בקרב תינוקות – האוכלוסיה הרגישה במיוחד לריכוז גבוה של חנקות. פרופ' הלל שובל, מומחה לבעיות מים שהשתתף בכנס, הציע לפלשתינאים לדאוג לכך שהחלב הניתן לתינוקות בבקבוקים יימהל במים ממקורות שאין בהם ריכוזי חנקות גבוהים.

ברצועת עזה חיים קרוב למליון בני אדם, רובם במחנות פליטים. מקור המים העיקרי של תושבי האזור הוא אקוויפר החוף, שנמצא בעומק של כמה עשרות מטרים מתחת לקרקע החולית של הרצועה. הביקוש למים ברצועה רב בגלל הגידול המתמיד באוכלוסייה והתפתחות החקלאות באינטנסיווית באזור בשנים האחרונות. זהו ביקוש שעולה בהרבה על יכולת ההתמלאות של הקוויפר במי גשמים, ומכאן שהוא היה אמור לדלדל אותו בהתמדה. אלא שחלק ניכר מהמים הנשאבים מהאקוויפר חוזרים אליו לאחר שנעשה בהם שימוש ואכותם נפגעה. מים אלה מדרדרים את איכות מי התהום.
מרטין גישלר, יועץ הולנדי לנושא המים העובד עם הרשות הפלשתינית, תיאר את מעגל שימושי המים של תושבי רצועת עזה. בדרך כלל נשאבים המים באמצעות מתקן שאיבה מקומי וממנו הם עוברים לשדות, להשקיה, או לבתים – לשתייה. לאורך כל הדרך יש דלפיות במערכת הובלת המים וחלקם מחלחלים דרך הקרקע החולית החדירה בחזרה אל האקוויפר.
החלחול המשמעותי ביותר הו אלאחר שנעשה שימוש במים בשדות או בבתים. בשלב הזה לא עוברים המים למערכת מסודרת של טיהור שפכים, אלא מחלחלים בכמויות גדולות, אל האקוויפר, עמוסים בחומר אורגני שהוא מקור למלחים וחנקות ובמזהמים שונים שמקורם בשימוש שעושים חקלאים בחומרי הדברה ובדשנים כימיים. חלק מהשפכים עושים את דרכם אל הים.

דר' מוחמד עג'ור, מנהל המחלקה הסביבתית במשרד לתכנון של הרשות הפלשתינית, ציין שהמתקנים המעטים לטיהור שפכים הקיימים בערי הרצועה אינם מתפקדים. דר' לביד מחלאטי, גם הוא מהמשרד לתכנון, אמר שרק שליש מהבתים ברצועה מחוברים לרשת איסוף השפכים. פירוש הדבר הוא שחלק גדול מהשפכים ברצועה נאגרים בבורות ספיגה או נאספים במכליות קטנות ונשפכים אל החולות, ומהם היישר אל האקוויפר.
מחריפים את בעיות המים של הרצועה מתקני השאיבה הבלתי חוקיים, שהחקלאים בנו מיד לאחר הפרישה מחדש של הכוחות הישראליים. מתקנים אלה גורמים לשינוי בגובה מי התהום ומאפשרים חדירת מים מלוחים מכיוון הים. התוצאה היא המלחה נוספת של המים המיועדים לשתייה ולהשקיה חקלאית.

על פי הנתונים שבידי הרשות הפלשתינית, בחלק ניכר במקורות מי התהום ברצועת עזה יש מליחות ברמה של 500 מיליגרם כלורידים למטר מעוקב – פי שניים מהתקן המומלץ למי שתייה על ידי ארגון הבריאות העולמי. ריכוז החנקות מגיע לעתים קרובות ל200- מיליגרם למטר מעוקב. התקן המומלץ על ידי ארגון הבריאות הוא 50 מיליגרם. פרופ' הלל שובל ציין, כי למרות קשיים אובייקטיוויים, הרשות הצליחה לאסוף נתונים מדויקים על מצב המים ברצועה. הוא מליץ לנציגי הרשות לפעול במהירות לסגירת הבאות הבלתי חוקיות, שעל פי הגדרתו הן תגובה טבעית של חקלאים שמכסות המים שלהם הוגבלו במשך שנים רבות. ההמלצה המרכזית של שובל היתה שיש לפעול לצמצום המגזר החקלאי כדי להשאיר עתודות מים באיכות מתאימה לשתייה. "אני יודע שזאת הכרעה פוליטית וחברתית קשה", הוא ציין, "אבל חייבים לפעול בכיוון זה".
דר' מוחמד חמיידי, נציג הרשות הפלשתינית לשיחות הרב צדדיות בנושאי הסביבה, אמר בתגובה לדברי שובל כי אין לרשות אפשרות לצמצם את הקיף החקלאות בעזה. "מקורות התעסוקה בישראל הצטמצמו מאוד, והחקלאות היא כיום מקור תעסוקה חלופי", הוא הסביר. מרטין קישלר העריך שרק במאה הבאה ישתנה היחס בשימוש במים בין המגזר העירוני למגזר החקלאי והיקף החקלאות יצטמצם.
בידי הרשום הפלשתינית אין כיום אמצעים לבצע עבודות תשתית שיביאו לשיפור באיכות המים, ולכן היא מסתפקת במדיניות שאותה הגדיר מוחמד עק'ור כבלימת ההידרדרות. אנשי הרשות התחילו לפעול לצמצום היקף תופעת הבארות הבלתי חוקיות, והם מנסים להבטיח שבשטחים שבהם יש עדיין מקורות מים באיכות טובה תופסק כל פעילות שעשויה לגרום לזיהום.
לאנשי הרשות יש תוכנית חירום כוללת לטיפול באיכות המים ובבעיות סביבתיות נוספות, אבל הבעיה העיקרית תהיה ליישם אותה במציאות של צפיפות ומחסור בתקציבים.