דיסק דיגיטלי רב שימושי (Digital Versatile Disk)

בדצמבר 1995 הגיעו שתי קבוצות המתחרות על פיתוח דיסק דיגיטלי רב שימושי להסכם לגבי סטנדרט מחייב.

תקליטורים עתידיים אלו יאפשרו איחסון של 4.7 ג'יגהבייט (10⁹*4.7 [Bytes]) אינפורמציה על כל צד של התקליטור.

מכיוון שהמידע יוכל להירשם מ2- הצדדים, יוכל התקליטור הדו צדדי להכיל 9.4 גיגהבייט של מידע (!!!).

השיפור העיקרי לעומת התקליטורים היום, נובע משימוש באורך גל קצר יותר: [λ = 635 [nm.

כתוצאה מכך, ניתן להשתמש בשקעים שגודלם כמחצית מגודל השקעים בתקליטור הנוכחי, וגם המרחק בין שני מסלולים קטֵן למחצית.

במעבר מאויר לפוליקרבונט, כאשר אלומת הלייזר נמצאת בזווית קטנה לאנך, מתבצע תהליך שבירה (חוק סנל).

כתוצאה מכך, האלומה עלולה לסטות ממסלולה, ולכן רוחב השקע בתקליטור חייב להיות מספיק גדול כדי לבטל את השפעת סטיית האלומה ממסלולה.

הקטנת עובי שכבת הציפוי של פוליקרבונט מ 1.2 מ"מ ל- 0.6 מ"מ מאפשרת להקטין את רוחב השקע ל 0.74 מיקרון.

כתוצאה משיפורים אלו מתקבל מסלול באורך 11.9 ק"מ (!), וזאת בתקליטור בעל אותם ממדים כמו התקליטור הנוכחי.

שיפור אפשרי נוסף הוא השימוש בשתי שכבות לרישום מידע, כאשר אחת השכבות היא מחומר חצי שקוף.

באמצעות שינוי העדשה לפני מערכת מיקוד של אלומת הלייזר, ניתן להתמקד בעומקים שונים, וכך ליצור תקליטור המסוגל לאחסן 8.5 גיגהבייט מידע בכל צד, כלומר 17 גיגהבייט מידע בתקליטור אחד (!!!).

תקליטורים עתידניים אלו יוכלו להכיל סרטים דיגיטליים באורך מלא, בהם הצופה יוכל לבחור את השפה בה ידברו השחקנים, את הדרך בה תתפתח עלילת הסרט (סוף שמח, עצוב וכו'), או את זווית הצילום ממנה הוא רוצה לחזות באירוע המונצח בסרט.

כאשר יפותחו לייזרי דיודה מסחריים באורך גל כחול ([λ = 450 [nm), ניתן יהיה לעלות בעוד סדר גודל בכמויות המידע המאוחסנות בתקליטור.

לדוגמא: בחודש פברואר 1996, פורסם ביפן על לייזר דיודה ראשון הפועל בטמפרטורת החדר בתחום הספקטרום כחול-סגול ([λ = 410 [nm).

לייזר זה הוא מסוג באר קוונטית במבנה רב שכבתי, ממשפחת החומרים של גליום ניטריד.

כמות המידע בתקליטור הפועל באורך גל זה יכולה להגיע ל 60 גיגהבייט !!!