הקלטת מוסיקה בצורה דיגיטלית היוותה את השלב הראשון לקראת איחסון מידע כלשהו בצורה זו, ואכן בשנת 1983 הגיעו להסכם על תקן לתקליטורים לאיחסון מידע סיפרתי המשמשים לקריאה בלבד – הספר הצהוב של תקן CD-ROM.

(CD-ROM= Compact Disk – Read Only Memory)

התקן המתקדם ביותר של תקליטורים הוא: CD-ROM/XA המבוסס על התקן הרגיל:

XA = eXtended Architecture

לכל מסלול קיימים אופנים (modes) המתארים את סוג המידע המוכל בהם:

Mode 0 – מכיל מידע שמע (audio) כמו CD-DAD.

Mode 1 – מכיל מידע דיגיטלי למחשב.

Mode 2 – הוגדר מלכתחילה עבור "מידע של המשתמש" (user data), והוגדר מחדש בתקן XA כך שניתן לערבב סוגי מידע על אותו מסלול.

מכיוון שגם לקומפקט דיסק למוסיקה וגם ל- CD-ROM יש תקני חומרה דומים, וקידוד דיגיטלי זהה, ניתן לאחסן על אותו תקליטור מידע דיגיטלי יחד עם מוסיקה סטריאופונית.

אין צורך לתאר את התענוג בעבודה עם מחשב המשמיע מוסיקת רקע סטריאופונית במהלך העבודה.

השימוש העיקרי בכך הוא באיחסון מידע של מערכות מולטימדיה.