נסתכל על התפתחות המנייה, וכדוגמא ניקח את המספרים הרומיים:

תחילה מצאו סימנים המציינים יחידות בודדות – כל יחידה מצוינת על ידי קו אנכי – I, II, III. מכיוון שהספירה נעשתה בעזרת אצבעות היד, נבחרה יחידת המנייה הבאה 5, כסימן המציין יד: V.

את הספרה 4, ביטאו באמצעות הפחתת 1 מ 5: IV. את הספרה 6, סימנו באמצעות 5+1, כלומר: VI. וכך את הספרות 7: VII, ו 8: VIII.

המספר 10 מבוטא באמצעות יד כפולה (V ישר, מחובר אל V הפוך, המסמלים פעמיים 5) כלומר X. את הספרה 9 סימנו באמצעות הפחתת 1 מ 10: IX. בצורה דומה ניתן לסמן 20 באמצעות XX, וכך הלאה.

מהי שיטת רישום מספרים בספרות רומיות?

השיטה הרומית לכתיבת מספרים – מכילה 7 סימנים, שמקורם באלף-בית של השפה הלטינית:

 = 1, V = 5,  X =10,  L = 50, C = 100, D = 500, M = 1000

כל אחד מסימנים אלו, מסמן כמות קבועה וידועה.רושמים את הסימנים משמאל לימין, מהסימנים המסמלים ספרות גדולות, לסימנים המסמנים ספרות קטנות.

אם סימן המסמל ספרה קטנה יותר, מופיע משמאל לסימן המסמל ספרה גדולה יותר, מחסירים אותו מהמספר מימינו. אם הסימן המסמל ספרה קטנה יותר, מופיע מימין, מוסיפים אותו. לדוגמה:

IV = 4, VI = 6, IX = 9, XI = 11

כאשר מעל הסימן מופיע קו אופקי, מכפילים את הסימן ב 1000.אין סימן המסמל את הספרה אפס !
תירגול

1. כתבו בשיטה הרומית: 8, 14, 29, 101, 140, 555, 1244.
2. האם השיטה הרומית מבוססת על ערך המקום? נמקו.

חומר עזר לקריאה על שפות שונות:

חוברת "כמעט 2000" גיליון 7, משנת 1994, בהוצאת מל"מ ירושלים, עוסקת בנושא "שפות".