פילוסוף – מלומד הבקיא בפילוסופיה, הוגה דעות, מעמיק לחקור בבעיות של העולם ומבנהו,
בתורת ההכרה האנושית וכדומה. …
בהשאלה: אדם השוקל בתבונה ובהגיון את המתרחש ושומר על קור רוחו ויישוב דעתו גם בעת צרה ופורענות.
מלון אבן שושן

הפילוסופיה נולדה ביוון העתיקה, כנראה במאה הששית לפני הספירה, ובהתאמה גם השם מקורו ביוונית, "פילאין" פירושו לאהוב ו"סופיה" – חוכמה ויחד, פילוסופיה פירושה "אהבת החוכמה".

מה מייחד את הפילוסופיה, או החוכמה היוונית, מכל מה שהיה קיים לפני כן בעולם העתיק – ביוון, במצרים או בבבל? ננסה להבין זאת בעזרת המחשה. היוונים, כמו כל העמים האחרים בעת העתיקה, חיו בעולם מאיים ובלתי מובן. נסו לתאר לעצמכם שאתם קמים בבוקר כלשהו אך כל ממה שידעתם נשכח מכם. בחוץ מתכסים השמיים בעננים, גשם זלעפות ניתך ומתחילה סופת ברקים ורעמים נוראה. אתם אינכם יודעים להסביר זאת וגם אינכם יודעים אם הסופה תגמר אי פעם או שתמשך לנצח ותחריב את כל העולם כולו. האם אין זה סביר שתחשבו שהטבע, או האלים, כועסים עליכם משום מה ולכן, הדבר היחידי שאולי תוכלו לעשות הוא לנסות ולפייס אותם.

זוהי דוגמה להסבר מיתולוגי של תופעות העולם (מיוונית-מיתוס=אגדה, לוגוס=דבר). היוונים הקדמונים האמינו באלה גאיה, אמא אדמה, אשר הגיעה ממקום מיסתורי כלשהו והיתה לאלה הראשונה. הם חשבו כי כשם שבני אדם משתנים כך משתנים גם הארץ והשמים ולכן גם הם חיים. בעלה של גאיה, אורנוס, או אבי השמים, היה גם בנה וגם שווה ערך לה. נולדו להם ילדים רבים אשר בילו את זמנם במריבות ומלחמות אשר השפיעו גם על חייהם של בני האדם.

זיאוס שהיה נכדה של גאיה מרד באביוולאחר שזכה בהתערבות עם אחיו הפך להיות אבי האלים.
הברק והרעם היו כלי הנשק שלו והוא השתמש בהם כנגד כל מי שהרגיז אותו

(שחזור של מקדש זאוס שנחשב לאחד מפלאי העולם העתיק.)

זיאוס הפקיד בידיו של פרומיתאוס את התפקיד לברוא את האדם אך לאחר מכן כעס עליו מכיוון שפרומתיאוס לא רק
ברא את בני האדם  אלא גם נתן להם את האש וגם לימד אותם איך לרמות את האלים ולהקריב להם חלקי בשר פגומים.
כעונש נכבל פרומיתאוס לסלע וכל לילה היה נשר בא ומנקר את הכבד שלו.

(הנשר ופרומיתאוס ציור מאת אלזיראסל)

מה ניתן ללמוד מסיפור זה שהוא אך חלק זעיר מ"עולמם" של האלים היווניים? בראש וראשונה אנו רואים כי הוא עונה על הצורך בחיפוש אחר תשובות לשאלות קיומיות שונות. איך נברא העולם? איך נבראו בני האדם? איך נבין מה קורה סביבנו (לדוגמה סופות ברקים, או – איך למדו בני האדם לנצל את האש)? ובעיקר – איך נוכל אנו בני האדם להתערב בתהליכים ולהשפיע עליהם? (על ידי הקרבת קורבנות שיביאו להאדרת שמם של האלים)
עם הזמן קמו ביוון אנשים אשר הסברים מיתולוגיים כאלה לא סיפקו אותם. הם טענו, בין השאר, כי האלים עם כל מריבותיהם והמלחמות ביניהם דומים מדי לבני האדם וקשה לשייך להם תפקידים עילאיים כמונ ניהול היקום. אי לזאת, שמו אנשים אלה, שכונו לאחר מכן פילוסופים של הטבע, כמטרה לעצמם להסביר כל דבר באופן הגיוני וללא הסתמכות על כוחות עליונים. כפי שנאמר בהגדרה המילונית שהובאה לעיל, "… פילוסוף הוא … הוגה דעות, מעמיק לחקור בבעיות של העולם ומבנהו …".

ואכן, תלס ממילטוס, שחי בין השנים 624(?) ו-546 לפני הספירה, נחשב כפילוסוף הראשון בעולם. הוא חיפש סיבות לאירועים קוסמיים ואנושיים, סיבות שאינן תלויות בקיומם של כוחות על-טבעיים כמו האלים. כפי שלמדתם, תלס הבחין כי מרבית הדברים בעולם משתנים כל הזמן אך הוא חשב שקיים משהו קבוע בבסיסם של כל השינויים הללו. הוא הניח כי הדבר הקבוע הזה הם המים. היות וכל כתביו של תלס אבדו, קשה לנו כיום להבין למה בדיוק התכוון. יתכן שזו היתה דרכו לומר כי אין חיים בלי מים, או, אולי, היות והמים יכולים להמצא בשלושת מצבי הצבירה – גז נוזל ומוצק – רצה תלס לומר כי המים מייצגים את כל מה שניתן למצוא בטבע. פילוסופים אחרים חלקו על דעתו וטענו כי חומר יסודי אחד אינו יכול להסביר עולם רבגוני ומשתנה. למה הדבר דומה? אילו בכל היקום לא היה קיים אלא צליל אחד בלבד, לא ניתן היה לחבר שירים, לשוחח או אפילו לשמוע ציוץ של ציפורים. או – בשטח אחר: אילו היה קיים רק צבע יסוד אחד, לדוגמה אדום, אפשר היה אולי לצייר את עלי הכותרת של כלנית אבל לא את הגבעול, העלים והאבקנים.
הפילוסופים שבאו אחרי תלס פיתחו ושינו את התיאוריה שהוא הציג: אמפידוקלס (Empedocles , 490 – 430 לפני הספירה) ו אריסטו (Aristotle, 384 – 322 לפני הספירה). הציגו תמונת עולם שהתבססה על ארבע "תכונות" – קור, חום, יובש ולחות וארבעה "יסודות" – "אדמה", "מים", "אש" ו"אוויר". לעומתם ליוקיפוס (Leucipus) ו דמוקריטוס (Democritus, ?460 – 360 לפני הספירה) נגשו לבעיה זו מנקודת מבט שונה והציעו הסבר אחר, את מודל האטום.

הנסיונות להבין את העולם על ידי איסוף עובדות, מיונן וחיפוש הסברים בדרך הגיונית, נסיונות שהחלו ביוון העתיקה נמשכים עד עצם היום הזה. הרבה השתנה מאז, במידת המורכבות של השאלות שאנו שואלים, בידע העומד לרשותינו וגם באמצעים הטכנולוגיים החדישים המאפשרים לנו לענות על שאלות עמוקות ומתוחכמות יותר. אך דבר אחד לא השתנה מאז ועד ימינו והוא הסקרנות והרצון ללמוד עוד ועוד על עולמינו.
בתחילת הקטע הועלתה השאלה: "מה מייחד את הפילוסופיה, או החוכמה היוונית, מכל מה שהיה קיים לפני כן בעולם העתיק – ביוון, במצרים או בבבל?" שאלה זו נענתה, לפחות חלקית, בהשוואה שנערכה בין התשובות שניתנו על ידי המיתולוגיה מחד ועל ידי הפילוסופים היוונים מאידך.
הנושאים שהועלו במיתולוגיה היוונית היו דומים למה שמוכר לנו מכל קצות העולם הקדמון. אגדות על בריאת העולם ועל תפקידם של האלים השונים בחיי ביום יום של בני האדם היו נפוצות בארצות שונות.

המצרים, לדוגמה, האמינו כי בתחילה היתה ריקנות שמתוכה בקעה היבשה ואיתה אל השמש רע. האל רע ברא את האור וגם הוליד את אל האוויר ואת אלת הגשם אשר בקעו מפיו.
באופן כללי אגדות אלו דומות לאגדות המיתולוגיות היווניות אלא שבניגוד ליוון, במצרים (כמו גם בארצות נוספות אחרות) הן לא הוחלפו על ידי תיאוריות פילוסופיות. נשאלת אפוא השאלה – מדוע דווקא ביוון העתיקה ולא במקומות אחרים בעולם העתיק התפתחה הפילוסופיה?