פילוסופים דנים בבעיות העולם, במרכז -אפלטון וסוקרטס. (ציור של הצייר רפאל).

כאשר אתם מתבוננים בעולם סביבכם, אתם יכולים להתרשם מן התוצאה של שילוב ממושך בין ההשפעות של המדע והטכנולוגיה על כל ההיבטים של חיינו בהווה.
כפי שלמדתם, הראשונים שהתחילו לעסוק במדע ולחקור את העולם על ידי איסוף עובדות, מיונן וחיפוש הסברים בדרך הגיונית, היו הפילוסופים היוונים, כנראה במאות הששית והחמישית לפני הספירה.

אחת השאלות המסקרנות היא: מדוע החלו המדע והפילוסופיה כפי שאנו מכירים היום, דווקא ביוון העתיקה?
פילוסוף לפי מילון אבן שושן, הוא "מלומד הבקיא בפילוסופיה, הוגה דעות, מעמיק לחקור בבעיות של העולם ומבנהו …". כל התרבויות, מאז ומעולם, ניסו להסביר את קיום העולם ואת מהות החיים אלא שלצורך מתן התשובות לשאלות אלה "גויס" עולם האלים והמיתולוגיה. היוונים הקדמונים האמינו באלה גאיה, אמא אדמה, אשר הגיעה ממקום מיסתורי כלשהו והיתה לאלה הראשונה.

המצרים האמינו כי בתחילה היתה ריקנות שמתוכה בקעה היבשה ואיתה אל השמש רע. אבל, רק ביוון בערך באמצע המאה החמישית לפני הספירה, החלו אנשים שונים לחפש הסברים לתופעות שונות, הסברים שאינם תלויים בקיומם של כוחות על- טבעיים כמו האלים.

יתכן שהיינו עשויים לשער כי ההתפתחות הטכנולוגית של יוון היתה גבוהה ולכן התפנו המלומדים לעסוק בבעיות "העומדות ברומו של עולם", אלא שלמעשה אין הדבר כך.

בארצות שונות בעולם העתיק, הרבה לפני יוון, התפתחו הטכנולוגיה והמתמטיקה והגיעו לרמה גבוהה ביותר. שתי דוגמות ימחישו זאת:

בבל העתיקה.

לבבלים היה ידע רב במתמטיקה והם פיתחו שיטת ספירה מתקדמת ביותר שהתבססה על הבסיס 60.
הבבלים, לפני כשלושת אלפים שנים היו אלה שחילקו את היום ל-24 שעות, את השעה ל-60 דקות ואת הדקה ל-60 שניות.
למעשה אנו משתמשים עד היום בשיטת ספירה זו בכמה תחומים. כלומר, מבלי לדעת זאת, אנו רגילים להשתמש בבסיס הספירה 60. לדוגמה, בין התוצאות של ספורטאים שהשתתפו במרוצי מרתון מדווח כי בשנת 1994 השלים ההלך הישראלי דב קרמר את המסלול בזמן של 2:15:45 – שתי שעות, 15 דקות ו-45 שניות. בדרך כלל אנו רגילים לשיטת התייחסות זו ואין אנו נותנים את הדעת כי יחידות הזמן מתבססות על השיטה הבבלית העתיקה.
המשמעות האמיתית של הזמן בו עבר קרמר את מסלול המרתון היא:  
לשיטת ספירה זו יש מעלות רבות מכיוון שאת המספר 60 ניתן לחלק ל-30 , 20, 15, 12, 10, 6, 5, 4, 3, ו-2, בעוד שאת המספר 10, בסיס הספירה שלנו, ניתן לחלק רק ל-5 ו-2. בשיטת הספירה העשרונית ניתן לתרגם את זמן ההליכה – 2:15:45 (שתי שעות + חמש עשרה ושלושת רבעי דקות) באופן הבא: הבבלים פיתחו גם ידע רב באסטרונומיה וכנראה שידעו גם לחזות ליקויי ירח.

מצרים העתיקה.

(הפירמידה הגדולה בגיזה שבמצרים הוקמה לפני כ-4500 שנים ועד המחצית השניה של המאה ה-19 היתה המבנה הגבוה ביותר בעולם.)

האיור מראה את יחס הגבהים בין הפירמידה הזו ובין כמה מבנים בעולם המודרני – מגדל אייפל בפריז, המגדל הנוטה בפיזה שבאיטליה, מגדל השעון (ה"ביג בן") בלונדון ופסל החירות בארה"ב. רק הראשון גבוה יותר מן הפירמידה העתיקה.

עד היום חלוקות הדעות באשר לאופן הקמתן של הפירמידות. לפי חישובים שנעשו, גודלה הממוצע של אבן הוא מטר וחצי כפול מטר וחצי כפול מטר שמונים. אבנים אלה, שמשקלן נע בין 2 עד 30 טונות ובחלקן הגיע אף ל-70 טון, הועלו עד לגובה של למעלה ממאה מטרים והונחו זו ליד זו וזו מעל זו בדיוק של כעשירית מילימטר.

 

הפירמידה הגדולה בגיזה היא אולי המבנה הנחקר ביותר בעולם. לבד מן הנסיונות לשער מה היתה הטכנולוגיה שעמדה לרשות המצרים, מצאו חוקרים שונים שורה של יחסים מספריים בין המבנה ובין ערכים ארציים ואסטרונומיים שונים.
שתי הדוגמות הללו ממחישות את רמת ההתפתחות בארצות שונות בעולם העתיק. הידע הנדרש להקמת פירמידות וגם לחניטת גופות אבד מן העולם ועד היום אין יודעים בבטחון כיצד נעשו הדברים. חלק גדול מן החידושים בשטח המתימטיקה שנעשו במצרים ובבבל, "הומצאו" מחדש על ידי המלומדים היווניים בתקופה מאוחרת יותר. נראה, אפוא, כי תרבויות שונות בעולם העתיק היו בשלות ומוכנות לפתח מדע ופילוסופיה של המדע ולמרות זאת, תרבויות אלה לא חרגו מן השלב המיתולוגי.
ננסה עתה לחשוב על סיבות אפשריות לכך שרק ביוון קמו אנשים אשר הסברים מיתולוגיים כאלה לא סיפקו אותם. כשלב הראשון בחיפוש התשובה נשווה את המבנה הגיאוגרפי של יוון לזה של מצרים:

השוואת המפות של שתי הארצות מראה כי בעוד שקו החוף של מצרים קטן יחסית לגודלה של המדינה, יוון היא ארץ של איים רבים שאינם רחוקים זה מזה ולכן התפתח ביוון, כבר מתקופה קדומה, הקשר בין האיים הללו כלומר – השייט.

בצילום מובא ציור קיר עתיק (מן המאה ה-16 לפני הספירה) שנתגלה באי סנטורינו שבים האגאי. הציור התגלה באחד הבתים שנחפרו והוא משתרע על כל קירות החדר ומתאר מסע שבמהלכו ביקרו האניות במספר נמלים.
במשך הזמן התפתח ביוון צי גדול ויוונים רבים התפרנסו ממסחר, מקצוע אשר בהכרח הביא אותם במגע עם אנשים רבים בארצות ותרבויות שונות. הצורך בקיומו של צי מפותח נבע מסיבה נוספת, סיבה שהיתה מיוחדת ליוון ולא למדינות אחרות בעולם העתיק.

כדי להבין זאת עלינו להשוות את יוון למצרים ולבבל שבהן החקלאות סיפקה את מרבית צרכיהם של התושבים (לא לחינם נאמר במקורותינו: "…בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה …", שמות, ט"ז 3). מצרים ניזונה מן הנילוס ובבל מנהרות הפרת והחידקל. ביוון, לעומת זאת, לא איפשרו תנאי הקרקע, האקלים והמים לפתח חקלאות מן הסוג הזה מכיוון שהארץ הררית מאוד והכמות השנתית הממוצעת של גשמים קטנה. מוצרי החקלאות היחידים שגדלו בשפע ביוון היו זיתים וענבים. מוצרים אלה לא היו מתאימים להזנתה של אוכלוסיה רחבה אך היתה להם תכונה חשובה אחרת–ניתן היה לייצר מהם שמן ויין שהם מוצרים יחסית בני קיימא, כלומר מוצרים אותם ניתן לייצא לארצות אחרות.
לסיכום, במצרים עסקו רוב התושבים בחקלאות (ואולי גם בבניית הפירמידות), עיסוק אשר בהכרח הביא לכך שהם היו מכונסים בתוך עצמם ובתוך תרבותם. היחידים שהשתחררו מסוג זה של חיים היו הסופרים אשר ידיעת קרוא וכתוב הפכה אותם למוקדי הבירוקרטיה המצרית. ביוון, לעומת זאת, חלק גדול מאזרחי המדינה בילו את מרבית זמנם רחוק ממרכזי הכוח השלטוניים. לספנים היה זמן רב לחשוב על נושאים שונים, כלומר לשאול שאלות ולחפש להן תשובות. העצמאות הרעיונית הזו הביאה מחד לפריחת הדימוקרטיה באתונה ומאידך לפיתוחה של דרך חשיבה חדשה להסברת בעיות העולם והיקום.