מכשיר הטלוויזיה

מכשיר הטלוויזיה מאפשר העברת תמונות בתנועה, ביחד עם קולות וצלילים, באמצעות גלים אלקטרומגנטיים בתדרים גבוהים (88-220 מגהרץ). מכאן, שכמות המידע המועברת בשידורי הטלוויזיה גבוהה בסדרי גודל יותר מכמות המידע המועברת בשידורי רדיו.

לשידורי טלוויזיה משתמשים בתדרים גבוהים, ואכן שמות פסי התדרים בהם משודרים שידורי הטלוויזיה נקראים:

VHF = Very High Frequency.

UHF = Ultra High Frequency.

גלים אלקטרומגנטיים בתדרים אלו, מתפשטים למרחקים גדולים, במשך פרק זמן קצר (הם מתקדמים במהירות האור).

שידור טלוויזיה מבוצע לכל הכיוונים, ומאפשר לכל בעל מקלט טלוויזיה להאזין לשידורים אלו.

זהו אמצעי תקשורת המונית זול יחסית, ומאפשר לחלק גדול מהאוכלוסייה להיות בעלי מכשירי קליטה פרטיים.

שידור הטלוויזיה, יכול להיקלט על ידי אלפי (ואף מיליוני) מאזינים ברחבי העולם, כמעט באותו זמן.

שידורי הטלוויזיה הועברו בעבר כשידורי אלחוט (באוויר), כאשר לצורך קליטתם הוקמו על גגות הבתים אנטנות גבוהות ומורכבות (כמו עץ עם הרבה ענפים). בתחילת המאה ה- 21 מועברים שידורי הטלוויזיה בכבלים, מתחנת השידור ועד לבית הלקוח,  או באמצעות לווינים, המעבירים את השידור לצלחת קליטה הנמצאת על גגות הבתים.

המצאת הטלוויזיה

העיקרון הבסיסי בשידור תמונה הוא לפרק אותה לנקודות, ולהעביר את המידע על הנקודות על פי סדר מוגדר.

הרעיון הראשון של שיטה לשידור תמונה הועלה בשנת 1884, על ידי פאול ניפקוב (Paul Nipkov), תוך שימוש בדיסקה מסתובבת עם חורים, כאשר תא פוטואלקטרי רושם את שינויי עוצמת האור.

בשנת 1925 הצליח מהנדס סקוטי בשם ג'יי ל. ביירד, לשדר תמונות באופן אלקטרוני, תוך שימוש במערכת מכנית. הוא הצליח להעביר 30 שורות, בקצב של 10 תמונות בשנייה.

סיפור התלאות שעברו על ממציא הטלוויזיה, פילו פרנסוורס:

Philo T. Farnsworth

מתואר באתר האינטרנט (באנגלית): http://www.videouniversity.com/farnhal.htm

הרעיון עלה במוחו בשנת 1922, כשהיה בגיל 14, ואז שיתף בו את המורה למדעים שלו.

במשך שנים פיתח את שפופרת הטלוויזיה, והסתבך במלחמות על הפטנטים עם חברות גדולות כמו RCA.

  • שידורי הטלוויזיה החלו בערך בשנת 1946.
  • בשנת 1949 היו בארה"ב כמיליון מקלטי טלוויזיה.
  • בשנת 1951 כבר היו כ 10 מיליון מקלטי טלוויזיה.
  • כלומר, החל משנות ה 50 של המאה ה- 20 הפך מכשיר הטלוויזיה למוצר מסחרי מקובל.

המטרה בתחילת המאה ה 21 היא להפוך את הטלוויזיה לאינטראקטיבית בשילוב המחשב והאינטרנט.

ברור שבהמשך, הטלביזיה תשדר תמונות נעות בתלת ממד.

יצירת תמונה במכשיר טלוויזיה

מסך מכשיר הטלוויזיה בנוי מנקודות, שמספרן הוא בהתאם לתקן הנהוג באותה מדינה.

בטלוויזיות בארה"ב מקובל תקן NTSC, המגדיר 525 נקודות לגובה ו 700 נקודות לרוחב.

באירופה ובישראל מקובל תקן PAL, המגדיר מערך דו ממדי של: 720×576, המחולק לשני שדות סריקה (Interlaced), כל אחד של 288 קווים).

למרות שהמידע לתמונה על מסך הטלוויזיה מגיע נקודה לאחר נקודה, קצב העברת המידע לנקודות הוא מהיר, כך שבמוח מתורגמת התמונה הנקלטת בעין כתמונה רציפה.

ריענון המידע על מסך הטלוויזיה מתרחש בארה"ב 30 פעמים בשנייה, ובישראל 25 פעמים בשנייה.

בתחילת המאה ה 21 מתחילים שידורי טלוויזיה דיגיטלית בחדות גבוהה (HDTV = High Definition Television) במספר מקומות בעולם.

פעילויות הקשורות לטלוויזיה, לביצוע על ידי תלמידים, ניתן למצוא בספרים:

  • "מחליפים ערוצים" בהוצאת אורט ישראל, בפרקים 6-7.
  • "להיות בקשר" מאת יצחק צילג, פרקים 18-19.

מהי טלביזיה בכבלים?

טלביזיה בכבלים היא מערכת תקשורת, המעבירה מספר רב של ערוצי שידור טלביזיה, באיכות גבוהה, למנוי, תוך שימוש בכבלים, המקשרים בין מרכז השידור לבית המנוי. זהו שירות הכרוך בדרך כלל בדמי שירות חודשי, עבור השימוש.

מהי טלביזיה דיגיטלית?

החל משנת 1996, אושרה בארה"ב (על ידי FCC), הפעלת שידורי טלביזיה בצורה דיגיטלית. בשידורים אלו איכות הקול והתמונה המתקבלים במקלט, טובה יותר מאלו שהתקבלו באמצעות השידורים האנלוגיים.

מהי טלביזיה בעלת כושר הפרדה גבוה?

תקני השידור של הטלביזיה משתנים עם השתפרות הטכנולוגיה.

בעשור השני של המאה ה 21, רוב השידורים הם ברמת איכות תמונה גבוהה:

HDTV = High Definition Television

מסך הטלביזיה רחב יותר ביחס לגובהו, לעומת NTSC שהוא יחס של 4:3 (יחס של 1.33:1), יחס התמונה בשידורים אלו, הוא 16:9 (יחס של 1.78:1).

צפייה בממסך טלביזיה מסוג זה, מזכירה צפייה במסך באולם קולנוע.

 

לעמוד הקודם לחץ כאןלעמוד הבא לחץ כאן