בני אדם הצוללים במים אינם שומעים אחד את השני (בעיקר מכיוון שאינם יכולים להשמיע צלילים), ומכאן השם הספרותי: "עולם הדממה" לתחום שמתחת לפני המים.
נשאלת השאלה:
- האם דגים, ויצורים אחרים החיים בים, "משוחחים" (מעבירים מידע) ביניהם באמצעות גלי קול?
אם נתייחס לעובדות הפיזיקאליות הקשורות לתקשורת קולית במים:
- גלי קול מתקדמים במים במהירות הגדולה פי 5 ממהירות התפשטותם באוויר.
- הנחתת גלי הקול במים נמוכה מהנחתת גלי הקול באוויר.
- בעומק המים אין אור, ולכן התקשורת הויזואלית מוגבלת.
נבין כי יעילות התקשורת הקולית במים גבוהה, ולכן יש יצורים ימיים רבים משתמשים בה. רוב היונקים הימיים משתמשים במערכת תקשורת קולית מפותחת (דולפינים, ליוויתנים, וכו').
לרוב הדגים אין אוזניים חיצוניות, ולכן מקובל לחשוב שדגים לא שומעים. למרות זאת, לרוב סוגי הדגים יש מערכת של אוזן פנימית, המורכבת מצינורות מלאים נוזל, בהן נמצאים רכיבים קשיחים הבנויים מסידן פחמתי (Calcium Carbonate) שכל אחד מהם נקרא Otolith. רכיב זה נמצא בתוך סבך שערות (היוצרות מבנה הדומה לקן של ציפור), הקשורות לתאי חישה. רעידה של הרכיב, מעבירה את הרעידה לקצות השערות, וכך לתאי החישה.
הדרך בה יכולים בני אדם להקשיב לקולות היצורים החיים במים היא באמצעות "הידרופונים", שהם מיקרופונים מיוחדים לקליטת קולות מתחת למים.
מנגנוני יצירת הקולות אצל יצורים תת מימיים שונים מאלו של האדם. יש דגים היוצרים קולות באמצעות השיניים, העצמות, שלפוחיות גז פנימיות, ועוד. כאשר אדם משחרר "גז" בקול רם (מחור הפרשת פסולת הנמצא באחוריו), הפעולה נחשבת לבלתי מנומסת. לעומת זאת אצל דגים (כמו דגי ההרינג) פעולה זו משמשת לתקשורת חברתית.
