עובד על ידי שבתאי הורביץ ואורית בן צבי אסרף, עלפי מאמר של מארק, ד, יוהלינג

צעדה הנועז של הגב' רובין סמית – וירגיניה ארה"ב

יום אחד אזרה גברת סמית אומץ ושלחה את מי ברז שלה לבדיקה מעבדתית. תוצאות המעבדה הצביעו על כמות עופרת כפולה מהרמה התקנית שממנה ומעלה ממליצה הרשות להגנה סביבתית לנקוט באמצעים מתקנים. מקור העופרת הוא בצנרת המים הישנה.
לגברת סמית אין כסף להחלפת הצנרת בביתה, והיא יודעת שעופרת עלולה לגרום נזק מוחי לה ולילדיה בני השנתיים. לכן היא מביאה מים במכונית מבית אחותה.

סמית היא רק אחת מהאמריקנים רבים המודאגים כיום מאיכות מי השתייה שלהם. הציבור האמריקני נעשה חשדן לגבי טיב מערכת אספקת המים. בשנה שעברה הוציאו האמריקנים 2.1 מיליארד דולר על מים בבקבוקים, ו 450 מיליון דולר על מערכות לטיהור מים. שגשוגן של תעשיות אלו מתבסס על הספק של אזרחים רבים, השואלים: האם המים שלי בטוחים לשתיה?

המדענית קרול בראונר מהרשות להגנת הסביבה מבטאת דיעה מסוייגת לגבי איכות מי השתיה בארה"ב ומאשרת כי "חלק גדול מאוד מאוכלוסיית אמריקה של המאה ה 2- לא יכול לגשת לברזים שלו". מחצית מתושבי ארה"ב מקבלים את המים שלהם מאגמים ונהרות. 35% נוספים מקבלים מים ממאגרים של מי תהום. ה- 15% הנותרים מסתמכים על בארות פרטיות.
הסכנות הגדולות ביותר למקורות המים באמריקה כוללות שלוש קטגוריות רחבות של חומרים מזהמים, שאינם מורחקים מהמים בדרכים הסטנדרטיות של סינון בחול וחיטוי בכלור:
א. חומרים כימיים מענפי התעשייה והחקלאות. אלה התגלו במי בארות ואגמים. ידוע שהם פוגעים במערכות הורמונליות ועלולים לגרום לקשיי למידה, הפרעות התנהגותיות ובעיות פוריות בבני אדם.
ב. עופרת. מצויה בצנרת ועלולה לגרום לנזק מוחי גם בריכוזים נמוכים.
ג. אורגניזמים (יצורים חיים) הגורמים למחלות. מקורם במפעלי טיהור של מי ביוב             המזרימים בכל שנה 4.5 מיליארד מ"ק של ביוב מטוהר המכיל אורגניזמים כגון             "גיארדיה". גיארדיה מפתחים חסינות לחיטוי באמצעות כלור.
מקורות זיהום אלה גורמים למיליונים של בני אדם בארה"ב להיחשף לסכנות כתוצאה משתיית מים מזוהמים.

האם מים מבקבוק טובים יותר?

חשוב לדעת כי רק חלק מהמים בבקבוקים מולאו במי מעיינות זכים וטהורים. לפחות רבע מהם נלקחו מאותם נהרות ואגמים שמהם באים המים העירוניים.
גם מונחים שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות נראים מטופשים לעיתים. "מי מעיינות" לא חייבים לנבוע ממעיינות . הם נדרשים להיות בעלי הרכב דומה בלבד לזה של מעיינות. למעשה המונח מים מינרלים מתייחס למים שמכילים פחות מ – 250 מיליגרם לליטר (ppm) של מלחים מומסים – ולא דווקא למים שזורמים תחת סלע בפינה נידחת באלסקה.

הרשות המפקחת – נוהל ומציאות

חוק, אומנם חוק אבל מידי שנה מתבצעות בארה"ב כ – 150000 עבירות על חוק מי השתיה הבטוחים, אך העונשים המועטים ניתנים בעיקר במקרים בהם ישנה חשיפה תקשורתית גבוהה.
לא תמיד מתקיימת בקרה שוטפת של איכות המים. חומרים כימיים כגון עופרת, או חומרי הדברה נבדקים במספר מדינות בתדירות הנמוכה מאחת לארבע שנים. הסיבה לכל היא שכל מדינה מאמצת מדיניות מים נפרדת וכלל איכות המים היא בעיקר עניין מקומי, התלוי במה שמספקת ובודקת מערכת המים המקומית. מצב חוקי זה מותיר מקום לרשויות המקומיות האחראיות על איכות המים להתחמק מביקורת. רבות מאגודות מפעלי המים בארה"ב מתייחסות בציניות ובזלזול לדרישות בקרה ואיכות מצד תושבים מודאגים. אי לכך רבים מן האזרחים נוקטים יוזמה אישית הן בבקשת עזרה ממעבדות פרטיות, והן על ידי התקנת מכשיר חיטוי וסינון.
בשנה שעברה, תוך הכרה מפתיעה בכישלון, פרסמו הרשות להגנה סביבתית והמרכז לבקרת מחלות הנחיה לאנשים שמערכות החיסון שלהם פגועות, להרתיח את מי השתייה שלהם. ההנחיה מתייחסת לחולי סרטן, איידס, קשישים ותינוקות.
גורם המחלה המסוכן ביותר הינו פרוטוזואה ששמה – "קריפטוספורודיום פרוום", מאשר אדוורד פ. רוסומנדו, מנהל מרכז המחלות במרכז הרפואי של אוניברסיטת קונטיקט ומציין כי פרוטוזואה זו עמידה לכלור ויוצרת שלפוחיות שעלולות לגרום לבעיות מעיים חמורות. התפרצות של קריפטוספורדיום בשנת 1993 במילווקי, ארה"ב, קטלה מאה איש.
סכנות אחרות שמועברות במים גורמות נזק רק לאחר זמן רב יחסית. הכלור המשמש לחיטוי המים יוצר חומרי לוואי המכונים טריהלומתאנים, שהכלורופורם הוא הידוע מביניהם. חשיפה של שנים לחומרים מסוכנים אלו, גורמת מידי שנה ל – 10,000 מקרים של סרטן בשלפוחית השתן ובמעי הגס.
צוות מחקר מאוניברסיטת צפון קרולינה, ארה"ב, בחן את איכות המים ב- 100,000 בתי מגורים באמריקה. מן המחקר עולה כי יש סיכוי של אחד לשש שמי הברז בבית מגורים מסוים יכילו רמת עופרת שגורמת לנזק עצבי. החוקרים מזהירים כי קיים כנראה קשר בין רמות עופרת לבעיות של אינטליגנציה נמוכה.
בעיית זיהום המים חמורה במיוחד בערים קטנות ובאזורים כפריים. ישנן ערים במדינת אלינוי המספקות מים לתושבים בבקבוקים כאשר כמות חומרי ההדברה או החנקות במי הברז העירוני מגיעה לרמה גבוהה מידי.
רוב המומחים ממליצים על בדיקה כקו הגנה ראשון, בעיקר כדי למצוא מזהמים נפוצים ומסוכנים כמו עופרת.
אריק אולסון מהמועצה להגנת משאבי הטבע מסכם תמונת מצב פסימית – "לרשות להגנת הסביבה אין כלים ברורים לגבי עופרת ותרכובות מסוכנות נוספות. התוצאה היא שהמהנדסים של היום עושים בדיוק מה שעשו הדורות הקודמים: מוסיפים כלור. למעשה לא הכנסנו שיפורים משמעותיים בהגנה על איכות המים מאז תחילת השימוש בכלור וסינון המים לפני כ – 80 שנה".