מאת: גבי ברון, נורית ארד, יצחק בר יוסף ושרית רוזנבלום.

בשל איכות הצילום, תוכן קטע העיתונות מופיע מתחת לתמונה.

 

איכות המים ברבות מן הבארות אינה עומדת בתקן הרצוי למי השתיה, והשימוש בהן לצריכה אנושית עלול לגרום לסרטן. את ההזהרה הזו השמיע אתמול הסמנכ"ל לתשתיות במשרד לאיכות הסביבה, ד"ר יוסי ענבר, בדיון לוועדת הכנסת.
ד"ר ענבר השתתף בדיון שקיימה ועדת הפנים בעניין המחסור במים. הנתונים שהציג לגבי איכות המים באקוויפר החוף היו מדהימים. לדבריו קיימת הידרדרות מתמדת באיכות המים, שעיקרה הצטברות חומרים מסוכנים כגון כלורידים וחנקות, החודרים למי התהום. מקורן של החנקות (תחמוצות החנקן) הוא במי ביוב. בדשנים כימיים ובזבל אורגני המזהמים את מי התהום. חנקן המינון נכון הוא יסוד חיוני לצמחים. ולגידולים חקלאיים, אבל בריכוזים גבוהים הוא מסוכן לבריאות האדם. כתוצאה מכך, כ – 13% מכמות המים באקוויפר החוף אינם ראויים לשימוש כלל, ו – 63% מן המים אינם עומדים בתקן הרצוי למי שתייה.

"תקן נדיב"

לדברי ענבר, הרמה המירבית המותרת של חומרים מזהמים ( כגון חנקות) במי שתייה בעולם המערבי היא 45 מ"ג לליטר. לעומת זאת, התקן הישראלי למי שתייה, שנקבע ב 1983 על ידי משרד הבריאות, הוא "נדיב" במיוחד: הוא מתיר 90 מ"ג לליטר של חומרים מזהמים – כלומר פי שתיים. משרד הבריאות קבע שיש להוריד את התקן בהדרגה: קודם כל ל-70 מ"ג לליטר ובשלב שני ל 50 מ"ג לליטר. אלא שמשרד האוצר לא מאשר למשרד הבריאות לפרסם את התקנות החדשות ולהפכן לחוק, כי באוצר לא משוכנעים שהמעבר מ 90 מ"ג ל 70 מ"ג נחוץ, ושיפור המים עולה כמובן כסף.
הממוצע של ריכוז החנקות ברוב הבארות במישור החוף – מחדרה ובנימינה בצפון, ועד רחובות בדרום הוא סביב ה 55 מ"ג לליטר. יש בארות רבות שבהן הכמות עולה על 55 מ"ג. ובשנים האחרונות נסגרו בארות רבות במישור החוף לאחר שעברו את התקן הישראלי. הבעיה אף עלולה להתגלות כחמורה יותר , מכיוון שזיהום בארות בחנקות הוא לעיתים סימן לזיהום בחומרים רעילים אחרים.

מחצית ממי השתייה

הבעיה חמורה במיוחד משום שמחצית ממי השתייה בישראל מגיעה מבארות. לדברי המהנדס הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, שלום גולדנברג, בישראל יש כיום כ – 1000 בארות. כמחצית מהן נמצאות בבעלות פרטית של עיריות ושל רשויות מקומיות, והשאר בבעלות חברת "מקורות". לדבריו, בשנה שאינה שנת בצורת, כמחצית ממי השתייה בישראל מגיעים מבארות. אולם השנה, בשל הבצורת הקשה, מספקות הבארות כמות גדולה יותר של מים מאשר המוביל הארצי. עם זאת, ממהר גולדברגר להרגיע ואומר כי "אמנם יש מקום לשיפור, אך איכות מי השתייה אינה מסכנת את הציבור בישראל". גם יעקוב ז'ק, מומחה לאיכות מים ב"מקורות", אומר כי "המים שאנחנו מספקים אינם מסרטנים". אכן תקן החנקות שלנו נחות בהשוואה למדינות אירופה וארה"ב, אבל אין שום הוכחה שברמה של התקן הישראלי החנקות גורמות לבעיה כלשהי, הוא אומר.

הנזקים לבריאות

שתייה של מים מזוהמים עלולה לגרום לנזקים רפואיים קשים, בהם סרטן ופגיעה בפוריות.
הד"ר יוסי ענבר, סמנכ"ל תשתיות במשרד לאיכות הסביבה. הזהיר אמש כי הנזקים אינם נראים מייד, אך הם בלתי הפיכים. הד"ר ענבר הסביר כי המים המזוהמים בחנקות עלולים לגרום למספר נזקים עיקריים:

• פגיעה ביכולת להסעת חמצן בגוף, המסוכנת במיוחד לנשים הרות ולתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים. הדבר עלול לגרום לסינדרום "התינוקות הכחולים" שגורם לעורו של התינוק להיות כחלחל בעיקר מסביב לפה הפה והעיניים.
• צריכה של מים המזוהמים ברמות גבוהות של חנקות עלולה לגרום לסרטן בבלוטות הלימפה. מחקר שנעשב בשנת 1996, באוניברסיטאות נברסקה וג'ון הופקינס בארה"ב, הראה כי ככל שעלתה צריכת המים עם ריכוזי החנקה הגבוהים – כך עלתה שכיחות סרטן הלימפומה.
• סרטן האשכים, שעלול לגרום לפגיעה קשה בפוריות. מחקר שנערך לאחרונה בדנמרק מראה שבאזורים בהם נמצאו ריכוזי חנקות גבוהים במי השתייה, היתה שכיחות גבוהה יחסית של סרטן האשכים.

מוקדי סכנה

משרד הבריאות סגר בשלוש השנים האחרונות בארות בכמה ישובים לאורך אקוויפר החוף, לאחר שריכוזי החנקות שנמצאו בהן עברו אפילו את התקן הישראלי העומד על 90 מיליגרם לליטר.
בישובים הבאים נסגרו בארות: קדימה, בני ציון, כפר חיים, כפר מונש, בית יצחק, בני דרור, גבעת חן, הרצליה, מגדיאל, פתח תקוה, יהוד, יפו, גבעתיים, קריית אונו, מקווה ישראל, נס ציונה ובית חנן. במשרד לאיכות הסביבה ציינו כי ישובים אלו עדין נתונים בסכנה.
ישובים נוספים לאורך אקוויפר החוף החשופים לסכנה: חדרה, בנימינה, רעננה, כפר סבא, הוד השרון, תל אביב רחובות ועוד. שתי ערים שדווקא נהנות ממים "נקיים הן נתניה ואשדוד.