עובד על ידי שבתאי הרשקוביץ ואורית בן צבי אסרף על פי הכתבה "עסקים מלוכלכים".
מעריב
יום ג' 20.1.98
עסקים מלוכלכים
לא מדברים על זה, אבל מרבית הנחלים בישראל מזוהמים, אחרי עשרות שנים בהן הוזרמו אליהם שפכי רשויות מקומיות ומפעלים. ערב סיום המילניום, מוצאת את עצמה ישראל בפיגור של כ – 15 שנה בהשוואה למדינות המערב בנושא זיהום נחלים. אולם, בשנים האחרונות הבינו כאן את הערך המוסף של מי נחל צלולים והתחילו לטפל בטיהור מי שופכין מחד, ובהטלת סנקציות נגד ערים והמפעלים המזהמים מאידך.
מאת יעל דניאלי
"מרבית הנחלים בישראל מזוהמים, כשני שליש מאורכם הכולל של הנחלים בארץ מוגדר כסובל מזיהום כבד עד בינוני והיתר במצב של זיהום קל עד נקי", מסכם ראש אגף מים ונחלים במשרד לאיכות הסביבה, ישעיהו בר אור.
הנחלים בארץ כה מזוהמים, עד שאפילו נחלים שהיו נחלי אכזב כבר מזמן אינם כאלה. במשך כל ימות השנה זורמים בהם חומרים בהתאם למקור ההזרמה (מפעל, מועצה אזורית, מכון טיהור וכו..). להלן כמה דוגמאות מובהקות: נחל הבשור, נחל שורק, נחל ירקון, נחל חדרה, נחל חרוד ונחל קישון. לכל אחד מאלה ישנו אזור הזרמה ואספקה משלו. נחל הקישון עדיין אוחז בתואר "הנחל המזהם ביותר", בשל 'קוקטיל' השפכים התעשיתיים הנשפכים אליו מהמפעלים של מפרץ חיפה, ואילו נחלי שורק וחרוד הם מסריחים ביותר.
אמנם הצהרות והכרזות לתיקון המצב היו רבות, אך ההתעוררות הממשית באה בעקבות אסון קריסת הגשר במכביה. פתאום כולם שפשפו את העיניים, מסרבים להאמין שנחל הירקון – בלב מדינת ישראל – הוא למעשה תעלת ביוב אחת גדולה. רק לאחרונה נוצרה הבנה ציבורית שעד שלא ייפתר נושא הזרמת הביובים לנחלים, לא ניתן יהיה לשקם אותם. אנו נמצאים בפיגור רב בהשוואה למדינות המערב. רק הפניית תקציבים גדולים לנושא תפתור את בעיית הזרמת הביוב לנחלים.
למצב העגום של הנחלים תרמו גורמים נוספים כגון, גידול האוכלוסייה, ניצול של מי הנחלים לצורך השקייה ובמקביל הזרמת הביוב אליהם.
בארבע השנים האחרונות נדלק אור בקצה המנהרה, והמודעות הסביבתית בארץ התעוררה. איתה התעוררה גם ההבנה כי שפכים ניתן לטהר, ולנצל כמי השקיה ואף להזרים באיכות טובה לנחלים.
הקמת מכוני הטיהור החלה רק בשנים 1997/98. מידי שלושה חודשים מוקם מכון טיהור חדש. במידה והאוצר ישחרר את תקציבי מנהלת הביוב יש לקוות שבכל רשות מקומית יוקם מכון טיהור. אך החלטות לחוד ומעשים לחוד, בעבר ניתנו לרשויות המקומיות מענקים ותנאי הלוואה טובים על מנת שיוכלו להקים מכוני טיהור, שעלות כל אחד מהם נאמדת בכ- 60 מיליון שקל. אולם, החלטת האוצר להפסיק את המענקים פגעה באופן קשה ביכולתן של הרשויות לממן את הקמת המכונים.
אחד מן הצעדים שנקט המשרד לאיכות הסביבה כסנקציה נגד הרשויות, הוא עצירת האכלוס של שכונות בשטחן של רשויות בהן לא החל תהליך הטיפול בשפכים או מניעת אישורים ממפעלים הפועלים בשטחן. לדוגמה – מפעל אינטל בקריית גת לא קיבל אישור להתחיל לפעול עד שנמצא פיתרון לטיפול במי השופכין של העיר הזורמים לנחל לכיש. בדרך כלל השיטה האגרסיבית פועלת, והרשויות מוצאות, כבמטה קסם, פתרונות לשפכים.
מאז שנת 1995 הוקמו בארץ 19 מכוני טיהור לשפכים, בנייתם של 25 מתקנים נוספים התחילה.
ראש אגף מים ונחלים במשרד לאיכות הסביבה, ישעיהו בר אור צופה לנחלים עתיד נקי יותר. " צריך להבין שתהליך שיקום של מחלים הוא מהיר יחסית ובמספר מקרים יכול לקחת שנה אחת בלבד" הוא אומר. מכוני טיהור ברמות שונות של טיהור השפכים, פועלים כיום בערים: ראשון לציון, נתניה, חדרה, עין שמר, חיפה, רעננה, כרמיאל, בית שמש ורמת השרון. בין הערים אשר בעשור הקרוב יתגאו במכוני טיהור משוכללים ניתן למנות את: באר שבע, אשדוד, אשקלון, ירושלים, כפר סבא, והוד השרון. הערים נס ציונה ורחובות נמצאים בשלבים אחרונים של התחברות לשפד"ן.
השפד"ן הוא מיתקן הטיהור המשוכלל והמודרני ביותר בארץ. הוא מטהר כיום כ – 100 מיליון קוב שפכים בשנה, מתוך כ- 370 מיליון קוב שפכים ש'מיוצרים' בארץ בשנה. בסיומו של התהליך מגיעים המים המיועדים להשקייה בחקלאות, איכות הדומה למי שתייה.
הפרוייקט הנחשב כיום בעיני מומחים כגול והמשוכלל ביותר הוא מכון הטיהור של ירושלים, המוקם בעלות של כ – 100 מיליון שקל ואמור לשקם את נחל שורק.
במשך 40 שנה קלט נחל שורק את שפכי ירושלים עד שמימיו המזוהמים קיבלו גוון חום – שחור.
הפעלת מכון הטיהור בשנת 2000 תגרום להזרמת מים מטוהרים לנחל ולהופכו לנחל בו זורמים מים נקיים.
נחל ששיקומו עדין לא נראה באופק הוא נחל חרוד. נחל חרוד קולט שפכים מקיבוצים המצויים בהרי הגלבוע ובעמק יזראל וכן את שפכי מחלבות תנובה תל יוסף. בהמשך הוא קולט שפכים נוספים מבריכות גידול דגים, ולבסוף קולט נחל חרוד את שפכי העיר בית שאן. נחל זה ידוע בצחנה העולה ממנו בשל ריכוזי השומנים המקולקלים והאמונה שמקורם בשבי מחלבת תנובה. בלחץ המשרד לאיכות הסביבה הוקמו מאגרים לשפכי תנובה בעלות של שני מיליון דולר, אולם, הנחל עדין אינו "בר הרחה" לטענת דר' בר אור. עם עריית בית שאן העניינים יגעים. למרוד שהמשרד לאיכות הסביבה הגיע עם ראש העיר להסכמה על בניית מכון טיהור, מסרב ראש העיר לבנות מתקן טיהור באמצעות הטלת איגרת ביוב על התושבים ודורש מימון מיוחד לכך מן הממשלה. אולם נשאלת השאלה מדוע תושבי העיר אינם יכולים לעמוד באיגרת ביוב שעלותה נמוכה מעלות ההתחברות לכבלי הטלוויזיה.
שיקום נחלים הוא לא עניין פוליטי, אלא מחויבות ארוכת טווח לשיקום הסביבה. האחריות הציבורית דורשת רמה גבוהה של מוכנות ציבורית לטיפול בשפכים, לשם השגת סביבה טובה יותר. נחלים נקיים עולים כסף וזוהי כמו תמיד השורה התחתונה. אלא שבמקרה הזה, זה עולה לנו בכל מקרה: או בהגרת ביוב להקמת מתקן טיהור או בסביבה מזוהמת, בריח רע, במוות של בעלי חיים ובמקרים קיצוניים, כפי שקרה בירקון, גם של בני אדם. האפשרות הראשונה תמיד זולה יותר.
