מן העיתונות

משאב המים הולך ונעלם

בניה ללא תכנון במישור החוף תביא לאובדן של כשליש מכמות המים השנתית המופקת במישור החוף.
מאת: ישעיהו בר אור, מנהל האגף לאיכות מים במשרד לאיכות הסביבה.

כ25% משטחי החילחול והעשרה הטבעית של אקוויפר החוף, שהוא אחד ממקורות המים החשובים של ישראל – ומשתרע מבנימינה ועד רצועת עזה ומקו החוף ועד למרחק של כ – 10 – 15 קילומטר מזרחה, כבר מכוסים בשטח בנוי. בהנחה שמרבית הגשם היורד עליהם מנוקז לנחלים או ישירות לים, דרך מערכת ניקוז עירוניות, מדובר כבר עתה בהפסד של כמות עצומה של מים בשנה (מליוני מ"ק).
ישנן הערכות כי בין השנים 2110 – 2000 תגדל האוכלוסייה מעל אקוויפר החוף עד לשלושה מליון נפש. והכיסוי האטום יגדל ל 50% משטחי החילחול הזמינים. לאחרונה בוצעה בטכניון עבודת מחקר שניסתה להעריך את התוספת בכמויות מי הגשמים המוזרמות למערכות הניקוז בעקבות הבנייה במישור החוף. החישובים שנערכו מראים גידול של 40% בכמות הנגר העילי בעקבות הפיתוח העירוני.
משמעות הדבר כי כיסוי מישור החוף לכדי 50% מהשטחים המחלחלים צפוי לפיכך להביא לאובדן של כ – 108 מיליון מ"ק בשנה, שהם שליש מהכמות השנתית המופקת מאקוויפר החוף.
זרימות גדולות של נגר עילי שאינו מחלחל יוצרות גם בעיות נוספות כגון זיהום הים. במקומות רבים מחברים מרזבים ומערכות ניקוז למערכות ביוב עירוניות. בעיתות גשם מתווסף נפח גדול של מים לשפכים, מעבר ליכולת הקליטה של צנרת הביוב ושל מכוני טיהור עירוניים. בשל כך נאלצות עיריות גוש דן להזרים שפכים גולמיים לחופי הים בחורף ובאביב, דבר המחייב את סגירת החופים לרחצה.
האם ניתן להתגבר על בעיית ההצפות בימי חורף גשומים, כתוצאה מנגר עילי? – מסתבר שכן. כיום רגילים האדריכלים ומתכנני הערים לתכנן גגות, משטחי חניה, מדרכות וכבישים, ברצף המתמשך על מאות קילומטרים. חומרי הבנייה של רצפים אלו הם בטון, מרצפות ואספלט – שאינם מחלחלים כלל. יש לשנות דרך חשיבה זו. מרזבי הגגות צריכים להיות מופנים לא אל הרחוב אלא אל הגינה. לחילופין יכול המרזב להסתיים בבור מלא חצץ המאפשר חלחול לקרקע. איי הפרדה, כיכרות עירוניות ומגרשי ספורט, צריכים להיות בנויים בצורה שתנקז מי גשם לעבר "רצועות ירוקות" מחלחלות. יש להימנע משימוש במדרכות עשויות אספלט אשר אינן מחלחלות כלל. עצים ברחובות הערים צריכים להיות מוקפים בטבעות קרקע חשופה, ברוחב של חצי מטר לפחות שיאפשרו ניקוז מים אליהם וחלחול.
לפי המחקר שבוצע בטכניון, ניתן לצמצם את אובדן החלחול על ידי שיטות מעין אלו ב 63,000 מ"ק לקילומטר רבוע בנוי. כלומר הקטנת ההפסד בכ – 40%. הרווח הכלכלי הצפוי מהקטנת כמויות הנגר העלי והגברת החילחול הוא עצום.