מקורות המים של ישראל מתייבשים ואיכות המים בהם יורדת. לראשונה גם אקוויפר ההר, מאגר מי התהום העיקרי של ישראל, עלול לסבול ממליחות
מאת צפריר רינת.

בזה אחר זה מתייבשים המעיינות הזורמים אל הנחלים הגדולים בישראל, בעקבות הבצורת. מפלסי מי התהום שמזינים אותם ומפלס אגם הכנרת חוצים את הקווים האדומים בקצב שלא נראה בעבר. בשבוע שעבר דיווח השירות ההידרולוגי על ירידה מהקו האדום של קוויפר ההר, מאגר מי התהום העיקרי של ישראל.
המצב כה החמיר, שמומחים החליטו שלא להסתפק בקריאות אזהרה לנציבות המים וביקשו מראש הממשלה לפעול לחיסכון יעיל יותר במקורות מים ולקדם מדיניות של התפלת מים לתקופות בצורת. החברה להגנת הטבע האשימה את הממשלה בשבוע שעבר באי טיפול במשבר המים ובהשלכות הסביבתיות שיהיו לו.
הערך המספרי של הקו האדום נקבע שרירותית, כסימן אזהרה של כניסה לתחום שבו המים חשופים לזיהומים ואיכותם נפגעת. זהו מצב מדאיג, אבל לדברי נציב המים, מאיר בן מאיר, זאת לא הפעם הראשונה שישראל מגיעה אלי, ולכן אין בסיס לתחזיות על מחזור במי שתייה בקרוב.

בשבוע שעבר בא הנציב לכנס מיוחד שקיימו באוניברסיטת תל אביב אגודות משאבי המים ומהנדסי המים, שממנו יצאה הקריאה לראש הממשלה. הנציב הציג שם נתונים המראים שכבר בבצורת הקודמת, בתחילת שנות התשעים, ירדו מפלס הכנרת ומפלס אקוויפר ההר לרמות שבהן הם נמצאים כיום.
על פי הנציב, ישראל מסוגלת לספק את צורכי המים של תושביה, אולם גם הוא הגדיר את הצב שבו מנוהלים משאבי המים כמדיניות "הליכה על הסף", שמשמעותה שאיבת יתר ממקורות המים השונים וניצול כמעט מרבי של העתודות.
רבים מהמומחים למים אינם שותפים להערכות של בן מאיר. הם מציינים שבשנים 90'91-' ירדו המפלסים לאחר שלוש שנים רצופות של בצורת, וכי שנת 92' שאחריהן היתה השנה הגשומה ביותר שידעה ישראל.
השנה, לעומת זאת, ירדו המפלסים ירידה תלולה כבר לאחר שנת בצורת אחת, והסיברות ששנה כמו 92' תחזור על עצמה נמוכה ביותר. משמעות הדבר שעתודות המים של ישראל יהיו קטנות ביותר אם גם השנים הבאות יהיהו מעוטות גשמים.
בכנס שנערך בתל אביב התייחס זאב גולני, יועץ בכיר בחברת מקורות וחבר בוועדת התפעול של נציבות המים, לאפשרות שהשנה הבאה תהיה שחונה. "אמנם מדובר בתרחיש קיצני, אבל מדינה אחראית צריכה להיות מוכנה גם אליו". בתרחיש שהציג גולני יש עוד הנחת יסוד: שלא תהיה ירידה מהקווים האדומים של מקורות המים. על פי תרחיש זה, בשנה שחונה נוספת תירשם ירידה גדולה בכמויות המים שיהיה אפשר לספק מהכנרת ואקוויפר ההר. לרצכנים יחסרו כ- 355 מיליון מ"ק של מים שפירים המתאימים גם לשתייה, יותר משליש מהכמות שמספק המוביל הארצי בשנה רגילה. גם אם יקוצצו כל המים השפירים לחקלאות (מצב בלתי אפשרי, שיותר את החקלאים עם כמות מוגבלת של שפכים מטוהרים להשקיה), יחסרו עדיין 200 מיליון מ"ק לתושבי הערים ולתעשייה.
"מכיוון שאין לנו כוונה להתאבד", אמר גולני, "לא תהיה לנו ברירה אלא לרדת מהקווים האדומים בכנרת ובאקוויפר ההר, או בשניהם". הירידה שעליה מדבר גולני תהיה ממושכת ומסוכנת הרבה יותר מירידה שמתחילה רק בסוף הקיץ אך יש אחריה שנה גשומה.
הערכה זאת עוררה ביקורת חריפה של הנציב, שהאשים את גולני בהצגת הערכות שונות בדיונים פנימיים בנציבות ובדינוים ציבוריים. בן מארי אמר שבשנה שבה כמות המשקעים ממוצעת יהיה אפשר לספק את כל צורכי המים, וגם בשנה שחונה לא תחסר שום טיפה לערים, אף שיהיה צורך בקיצוצים נוספים בהקצאת מים לחקלאות.
גולני לא נסוג מהערכות גם לאחר דברי הנציב. לדבריו, הירידה מהקווים האדומים יכולה להתרחש רק בתנאי שהשנים הגשומות הבאות יחזירו מים לכנרת ולמאגרי מי התהום ויעלו בהם את המפלסים. כמו כן, יש להיערך לייצור מים נוספים באמצעות התפלה, כדי להבטיח שבכל מצב יוחזר המפלס מעל לקו האדום.

תנאי נוסף לירידה בקווים האדומים, על פי גולני, הוא הקמת מערך ניטור באקוויפר ההר. "אנחנו לא יודעים מה קורה שם, לכן אנחנו חייבים לבצע מעקב כדי שנדע מה ההשפעה על איכות המים שיש לירידה בקווים אדומים". שאלת איכות המים אינה ניתנת להפרדה משאלת כמות, והיא עוררה דאגה עוד לפני שהתחילה הבצורת. במי התהום של ישראל יש מגמת עלייה בריכוזי מלחים וחומרים מזהמים נוספים. בחלק משמעותי ממי אקוויפר החוף, מאג מי התהום השני בחשיבותו, רמת הזיהום כבר הופכת את המים לבלתי מומלצים לשתייה.
ירידה במפלסים משמעותה גם הפחתת הזרימה הטבעית של מים מתוך האקוויפר אל מחוצה לו, המשמשת כמעין מנגנון לוויסות מזהמים. ללא מנגנון זה מצטברים מזהמים כמו מלחים, לא רק במים אלא גם בקרקע, ופוגעים ביבולים חקלאיים. נשקף חשש שבאקוויפר ההר תיווצר לראשונה מליחות שתפגע באיכות המים.
בעיית הזיהום עלולה להחריף את יוחלט על הרחבת השימוש בשפכים מטוהרים להשקיה כתחליף למים שפירים. מים, וגורמים לפגיעה במי תהום ובקרקע. על פי פרופק דן זסלבסקי מהטכניון, נציב המים לשעבר, יש להפסיק מיד את השימוש בקלוחים (שפכים מטוהרים) בגלל הנזקים שהם גורמים. להצעה זאת אין סיכוי להתקבל, בגלל תלות החקלאים בשפכים המטוהרים. זסלבסקי ציין שאם היו נוהגים בישראל על פי התקנים האירופיים המחמירים יותר, כ- 60% מהמים לא היו ראויים לשתיה.
גם ננציב המים התיחס לבעית איכות המים. "אספקת מים מתוקים לעיר, משמע מותפלים, היא לא קר כורח כמותי. אם זה לא ייעשה, יגבר קצב ההמלחה של מקורות המים".
הדיון במשבר המים מתמקד במים לשתייה ובהשפעה על החקלאות, אולם אין בו כמעט התייחסות לבעיה הקשה של שמורות הטבע והנחלים בישראל, שאליהם מגיעים מעט מאוד מים.
את זעקת מטבה מתייבש השמיע דר' ראובן אורטל מרשות שמירת הטבע והגנים הלאומיים. לדבריו, שרד בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים רק אחוז אחד מהשטחים מוצפי המים, ובנחלים אין כמעט מים בגלל שפיעת המעיינות המעטה. גם שטח מאגרי מים מלאכותיים הצטמק במחצית. לירידה זו עלולה להיות השפעה שלילית על חצי מיליארד הציפורים הפוקדות את ישראל בעונת הנדידה ותלויות במי המאגרים המלאכותיים.
אורטל אמר שיש להביא בחשבון הקצאת מים לשמורות ולנחלים גם כאשר משק המים במצב חמור. הוא הביא כדוגמה את התוכנית לקדוח מי תהום מלוחים ולהתפיל אותם. אם יותפלו המים במקרו, הם לא יגיעו לנחלים ולמקווי מים ובכך תחוסל המערכת האקולוגית. אורטל הציע לאפשר זרמיה של המים ואגירתם ליד שפכם לים לצורך התפלה. הוא גם הציע הצפה חלקית של מאגרי מים מלאכותיים בסתיו, לקראת שיא עונת נדידת הציפורים.