קיימים מספר לייזרים מיוחדים, אשר מקיימים את התנאים הדרושים ללזירה בדרכים אקזוטיות:
לדוגמא, משפחת הלייזרים בהם הקרינה הנפלטת מהלייזר נובעת ממולקולה שמשך הקיום שלה הוא קצר ביותר.
מולקולה זו מורכבת מאטום של גאז אציל – ארגון קריפטון או קסנון, ואטום של הלוגן – פלואור כלור או ברום.
אקסימר זוהי מולקולה אשר יש לה מצב קשור רק במצב מעורר, ואילו במצב היסוד היא במצב מפורד.
למצב המעורר יש זמן חיים קצר מ- 10 ננושניות.
השם אקסימר (excimer) בא מצרוף המילים באנגלית: excited – dimer, שפירושו: מולקולה המורכבת מ2- אטומים ונמצאת במצב מעורר.
יש המתייחסים למולקולה זו כקומפלקס (מצב מורכב) ומכנים את הלייזר בשם: exciplex.
לייזר האקסימר הומצא לראשונה בשנת 1971, ע"י קבוצת המדענים מברית המועצות:
Basov, Danilychev & Popov
הם הראו פליטה מאולצת באורך גל של 172 ננומטר מגאז Xe2, שנשאב על ידי אלומת אלקטרונים בטמפרטורות נמוכות.
תהליך הלזירה הראשון בגאז אציל עם הלוגן (XeBr) דווח לראשונה בשנת 1975, על ידי Searl & Hart.
