הטלפון הומצא בשנת 1876, על ידי אלכסנדר גרהם בל (Alexander Graham Bell). ממציא חובב בעל רקע בתחום השמיעה (אביו עבד עם חירשים, והוא היה מורה לפיזיולוגיה של הדיבור, בבוסטון בארה"ב), שהיה אז בן 29.

למעשה, בתאריך 14 בפברואר באותה שנה, התקבלו במשרד הפטנטים האמריקאי שתי בקשות שונות, המתארות אפשרות שידור וקליטה של קול באמצעים חשמליים. הממציא השני הוא אלישע גריי (Elisha Gray) שהיה אז בן 41 והועסק על ידי חברת הטלגרף Western Union. אלישע היה ממציא מקצועי, שחיפש פיתרון להעברת שיחות רבות בקו טלגרף יחיד. שתי ההצעות שהוגשו למשרד הפטנטים מבוססות על שינוי ההתנגדות החשמלית של ההתקן כתוצאה מפגיעת גלי הקול. אלישע גריי פשוט לא חשב שיש שימוש מעשי להעברת קולות, והתמקד בטלגרף. למעשה המציא את עקרון הטלפון מוקדם יותר, ובאופן מפורט יותר. הצעתו של בל למשרד הפטנטים, הוגשה למעשה לפני שהצליח ניסיונית לבצע את התהליך.

הפטנט של בֶל, שמספרו 174465, התקבל בתאריך 7 במרץ 1876.

המילה טלפון (Telephone) נקבעה למעשה 10 שנים לפני כן, על ידי הגרמני  ג'והן רייס (Johann Philip Reis), בשנת 1861. הוא בנה מכשיר מעבדתי, שהוגדר כקוריוז מדעי ללא יישום אפשרי …

בעברית הוצע על ידי אליעזר בן יהודה לקרוא לטלפון "שח – רחוק", אך שם זה לא התקבל בציבור, וברוב השפות נקרא המכשיר טלפון.

שנה לאחר המצאת הטלפון, כבר הועברה שיחה בין שתי ערים, ושנתיים לאחר מכן, כבר הומצאה המרכזיה הראשונה, בה חוברו מנויים באופן ידני.

בטלפונים הראשונים, היה מחולל עם ידית, באמצעותו יצר המבקש לדבר צליל במרכזיה. דוגמא לטלפון מסוג זה מופיעה בתמונה:

טלפון עם חוגה, פותח כמעט 50 שנה לאחר מכן, בשנת 1924.

במכשירי הטלפון הראשונים, היה המיקרופון לחוד, והרמקול לחוד, כפי שרואים בתמונות:

טלפון ציבורי, המאפשר לאדם ברחוב להתקשר, איפשר גם לאלו שאין להם מכשיר טלפון בביתם, להשתמש במכשיר תקשורת חדשני זה. דוגמא לתא טלפון ציבורי באנגליה, מופיעה בתמונה:

בתחילת המאה ה 21, יש לחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל טלפון דיגיטלי סלולארי נייד, המאפשר להם להתקשר מכל מקום לכל מקום.