לפני ניגון יצירה מוזיקלית, מוגדר הקצב (Tempo) בו היא תנוגן, וזה קובע את יחידת הזמן היחסית, בה משתמשים ביצירה.

להלן שמות, המתארים מקצבים מקובלים:

• איטי מאוד                  Largo.
• איטי                          Andante.
• בינוני                         Moderato.
• מעט מהיר                 Allegro.
• מהיר                           Vivo.
• מאוד מהיר                 Presto.

משך הזמן בו נמשך כול צליל, נקבע על ידי יחידות הקצב, המופיעות באיור:

גובה הצליל נקבע על פי המיקום של התו על גבי החמשה (מבנה בעל 5 שורות על גביו נרשמים התווים).

קטעים שקטים נקבעים על פי תווים אחרים.

כאשר משתמשים בתווי נגינה, מציינים בתחילת היצירה את יחידת הזמן (התיבה), בה משתמשים ביצירה. ניתן גם לשנות את יחידת הזמן באמצע, בציון סימן התיבה החדשה. יחידת זמן זו מצוינת באמצעות שבר, כמו לדוגמא באיור מופע 3/4:

המכנה של השבר – מציין באילו יחידות משתמשים למדידת הזמן, והמונה מציין את מספר יחידות הזמן בין שני קווים אנכיים.

ההגדרות בתחילת היצירה, וכן משך הזמן שהצליל מושמע, ומשך זמן ההפסקה בין שני צלילים סמוכים, הם הקובעים את תחושת הקצב של הצליל.

סימון התווים של אורך הזמן של הצלילים:

ההתייחסות למשך הצליל היא על פי חזקות עולות של 1/2 .כלומר, בצורה מתמטית ניתן לתאר זאת באמצעות: (1/2)n, כאשר n הוא מספר טבעי (n = 1,2,3,4, … m).

לדוגמא:

1, 1/2, 1/4, 1/8, 1/16, 1/32

סימון התווים של אורך הזמן של המרווחים בין הצלילים:

מכאן, שיחידת הזמן במוזיקה אינה מוחלטת.