מילון מונחים

אינסולין:
הורמון שנוצר על ידי תאי בתא (beta-cells) בלבלב ומופרש לדם.
הפרשתו מוגברת עם עליית ריכוז הפחמימות, חומצות אמינו, חומצות שומן וקטונים בדם.
שומר על רמה קבועה של גלוקוז בדם: כאשר ריכוז הסוכר עולה, האינסולין מגביר תהליך שבו חד-סוכרים הופכים לגליקוגן, ולהפך: כאשר ריכוז הסוכר בדם יורד, האינסולין מגביר תהליך פירוק של גליקוגן לחד-סוכרים.
גרף המתאר את הקשר בין ריכוז הגלוקוז בדם לאחר אכילת מזון עתיר פחמימות לבין ריכוז האינסולין בדם: עד השעה הראשונה ריכוז הגלוקוז עולה במהירות, וכך גם האינסולין, ולאחר מכן שניהם יורדים בצורה מתונה
אנזימים:
האנזימים הם "זרזים ביולוגיים". הם גורמים ל הגברת הקצב של תגובה כימית בתנאים הקיימים ביצורים חיים. לדוגמה, אנזימים המצויים ברוק מתקשרים למולקולות גדולות של עמילן ומזרזים את התפרקותן ליחידות קטנות יותר של סוכר. המולקולות שעליהן פועל האנזים (במקרה הזה עמילן) מכונות סובסטרטים.
האנזימים אינם "מתבזבזים" בתגובה. פעולתם איננה "חד-פעמית". הם פועלים על מולקולות רבות של סובסטרט, כמו עמילן, על ידי התקשרות והתנתקות מהן, תוך כדי זירוז התגובה.
האנזימים מגלים מידה רבה של ייחודיות בדרך פעילותם. די בשינוי קטן מאוד במבנה הסובסטרט כדי לגרום לכך שהאנזים לא ייקשר אליו. את ההתאמה בין אנזים וסובסטרט ניתן לדמות להתאמה בין מפתח ומנעול.
תצמיד של אנזים וסובסטרט
הגורמים העיקריים המשפיעים על התרחשות ההתקשרות בין האנזים לסובסטרט וזירוז התגובה הכימית הם: pH וטמפרטורה.
דוגמאות לאנזימים וסובסטרטים ותנאים הנדרשים לזירוז התגובה ביניהם:
  • האנזים שברוק a עמילאז מזרז פירוק של עמילן. הוא פעיל ב-pH קרוב לניטרלי, 6.8 – 7 , ובטמפרטורה של כ-36°. כאשר עוברת תערובת המזון לקיבה מעוכבת פעילותו של a עמילאז ב-pH החומצי השורר שם.
  • האנזים פפסין מזרז פירוק חלבונים ה- pH האופטימלי לפעילותו הינו חומצי, בדומה ל-pH השורר בקיבה.
  • האנזים ליפאז מזרז פירוק של שומנים, ולא יזרז פירוק סוכרים או חלבונים. פעילותו, כמו גם פעילותם של כל האנזימים, ייחודית לסובסטרט מסוים. ה-pH האופטימלי לפעילותו קרוב לניטרלי, בדומה ל-pH השורר במעי הדק.
אנרגיה
כדי לשמור על משקל גוף תקין יש ליצור איזון בין כמות האנרגיה הנצרכת במזון לבין כמות האנרגיה שהגוף צורך לפעילותו. כדי למנוע צריכת אנרגיה גבוהה מדי רצוי להגביל את צריכת המזונות עתירי האנרגיה ולהגביר את הפעילות הגופנית. צריכת יתר של מזון עתיר אנרגיה ומיעוט של פעילות גופנית הם חלק מהסיבות לעודף משקל. כדי לשמור על משקל תקין מחשבים את כמות האנרגיה היומית בקילו-קלוריות (קק"ל) ומביאים בחשבון נתונים אישיים, כגון מין, גובה ומשקל.

כדי לחשוב את כמות הקלוריות המתאימה לך לצריכה יומית, יש להשתמש בנוסחה הבאה:
משקל רצוי בק"ג × כמות קלוריות מומלצת לכל ק"ג משקל = כמות קלוריות מומלצת ליום

צריכה מומלצת של קלוריות לכל ק"ג משקל רצוי לפי מין וגיל
גיל בשנים נער נערה
12 – 14 49 50
15 – 18 49 41

החישוב הכמותי לגבי כל אחד מרכיבי התזונה העיקריים נעשה כך:

  • 1 גרם חלבונים = 4 קק"ל
  • 1 גרם שומנים = 9 קק"ל
  • 1 גרם סוכרים = 4 קק"ל

לאור זאת כמות הקלוריות בכריך המבורגר הינה:

  • כ-10 גרם חלבון = 40 קק"ל.
  • כ-25 גרם שומן = 225 קק"ל.
  • כ-20 גרם סוכרים =80 קק"ל.
  • ומעט ויטמינים ומינרלים.

בסה"כ כ-350 קילו-קלוריות.

חשוב לזכור כי יש להביא בחשבון הן את כמות המזון (או כמות הקק"ל) והן את הרכבו.

גלוקוז – חד סוכר
חלק נכבד במארג המזון בטבע קשור בייצור גלוקוז ובניצולו. בדיקת נוסחת המבנה שלו מראה שלמולקולת הגלוקוז יש מבנה של טבעת משושה: 5 אטומי פחמן (C) ואטום חמצן אחד (O) בטבעת. לאטומי הפחמן 1, 2, 3, 4, קשורה קבוצת (OH) המכונה הידרוקסיל ולאטום הפחמן 5 קשורה קבוצת CH2OH.
המבנה המשושה של הגלוקוז. פירוט בטקסט לאחר התמונה
דו סוכר – לקטוז
סוכר החלב. בנוי משני חד-סוכרים (גלקטוז + גלוקוז) הקשורים זה לזה בקשר כימי.
המבנה הכימי של לקטוז המורכב מגלקטוז וגלוקוז
דו סוכר – מלטוז
ההרכב הכימי של בטא מלטוז: מורכב מאלפא גלוקוז ובטא גלוקוז הקשורים זה לזה בקשר כימי
דו סוכר – סוכרוז
בנוי משני חד-סוכרים (גלוקוז + פרוקטוז) הקשורים זה לזה בקשר כימי.
המבנה הכימי של סוכרוז המורכב מגלוקוז ופרוקטוז
דפנות צינור העיכול
לכל אורך צינור העיכול (מהפה ועד פי הטבעת) מורכבות דופנות הצינור מארבע שכבות תאים, כמודגם באיור שלפניך:
צינור העיכול מורכב מארבע שכבות תאים: סרוזה, מוסקולריס, סמבוקוזה ומוקוזההשכבה המיוצגת בכחול (serosa) היא השכבה החיצונית. השכבה בחום (musculais) מורכבת משרירים ומקנה לצינור העיכול יכולת תנועה. תנועת הצינור מסייעת בערבוב המזון וכתוצאה מכך מוגבר המגע בין אנזימי העיכול לבין המזון המתעכל, דבר המאפשר את פירוקו המרבי של המזון. תנועת הצינור גם מגבירה את המגע בין תוצרי הפירוק של המזון לבין דופן המעי, ובכך מגבירה את ספיגתם מדופן המעי הדק למערכת הדם. השכבה המיוצגת בצהוב (submucosa) עשירה בכלי דם ולימפה. השכבה הפנימית ביותר מיוצגת בירוק בהיר (mucosa). המבנה והתפקוד של השכבה הזאת משתנים באזורים שונים של הצינור.
בדופן המעי הדק קיימות בליטות קטנות דמויות אצבע, המכונות סיסים (villi). הן מגדילות את שטח הפנים של דופנות המעי ובכך מייעלות את תהליך ספיגת החומרים מחלל המעי לדם.
הפרשות הלבלב
בלוטת הלבלב מצויה באזור התריסריון ונמנית עם הבלוטות העיקריות המשתתפות בתהליך העיכול, אבל איננה חלק מצינור העיכול.
חלק ממערכת העיכול בו מופיעים הכבד, כיס המרה, צינור המרה, הלבלב, פתח משותף למרה וללבלב, התריסריון והמעי הדק
הפרשות הלבלב כוללות:
  • יוני ביקרבונט (HCO3) המנטרלים את חומציותה של תערובת המזון המגיעה מן הקיבה.
  • אנזימי עיכול המופרשים מהלבלב מגיעים לתריסריון ושם הם ממשיכים את תהליכי הפירוק הכימי של הפחממות, של השומנים ושל הפפטידים שהגיעו מן הקיבה. חומרי המזון מתפרקים למרכיבים הניתנים לספיגה בדם.
  • ההורמון אינסולין
הפרשות המעי הדק
חומרים המופרשים לחלל צינור המעי באיזור המעי הדק:
  • אנזימים המיוצרים בתאי הלבלב ומופרשים לתריסריון
  • מלחי מרה
  • אנזימים המיוצרים בתאים של דופן המעי הדק: ריר המיוצר על ידי תאים ריריים או בלוטות המצויות בדופן המעי. ריר זה מקל על מעבר המזון וגם מקנה לו את הסמיכות הדרושה.
חד סוכר (גלוקוז, פרוקטוז)
ראו גלוקוז, פרוקטוז
חלב ומוצריו
החלב משמש לא רק לשתייה ולא רק כמזון לתינוקות, אלא גם בבישול, במזונות רבים – רטבים, מרקים, פודינגים, משקאות וכו'. גם הגבינה משמשת בבישול. הוא עשיר בחלבון, אבל הוא כולל רכיבי מזון נוספים כמו סוכר, שומנים, ויטמינים ומינרלים.

סוכר החלב בנוי משתי יחידות מבנה – שני חד-סוכרים – הקשורים בקשר כימי. הדו-סוכר הזה נקרא לקטוז

המבנה הכימי של לקטוז המורכב מגלקטוז וגלוקוז

חלבון
מקרומולקולה (מולקולת ענק) הבנויה ממספר שרשרות פוליפפטידיות או משרשרת אחת.
שרשרת פוליפפטידית אחת בנויה מחומצות אמיניות הקשורות זו לזו בקשרים פפטידיים ברצף מסוים.
שרשרת פוליפפטידית המורכבת משלושה חומצות אמינו, כשכל שתי חומצות אמינו קשורות בקשר פפטידי
חלבונים בנויים מ- 20 סוגים של חומצות אמיניות.
שלושה סוגי חומצות אמיניות שונות. הזהה בשלושתן הוא קבוצת הקרבוקסיל COOH וקבוצת אמין NH2
המבנה התלת-ממדי של החלבון, ולכן גם פעילותו הביולוגית, נקבעים על פי זהותן של החומצות האמיניות הבונות את החלבון ועל פי מיקומן בשרשרת.
חלבונים אינם יכולים להיספג ממערכת העיכול לדם כמקרומולקולות; לשם כך נחוץ פירוקם לאבני הבניין שלהם (חומצות אמיניות).הדגם שלפניך מתאר מבנה תלת-ממדי של מולקולת חלבון הנקראת נוגדן. החומצות אמיניות המרכיבות את השרשרות הפוליפפטידיות מיוצגות בכדורים.מבנה תלת מימדי של נוגדן. לפירוט ראו המשך הטקסט
באיור זה רואים כי:
מולקולת הנוגדן כוללת ארבע שרשרות פוליפפטידיות: שתיים קלות (מיוצגות בצבע ירוק); ושתיים כבדות, האחת מיוצגת בכדורים בצבע אדום והשנייה בכדורים בצבע שחור.
החומצות האמיניות המרכיבות את השרשרות מיוצגות בכדורים.
נוגדנים נוצרים בתגובה לפלישת חומר זר לגוף (כמו חיידק) ומתקשרים אתו באופן ייחודי. התקשרות זאת:
  • מנטרלת את פעילות החומר הזר ועושה אותו בלתי פעיל.
  • מפעילה מערכות נוספות בגוף הגורמות להרס החומר הזר.

אתר הקישור אחראי לקשירת החומר הזר. מבנה האתר הזה תלוי ברצף החומצות האמיניות הבונות אותו. נוגדנים שנקשרים לנגיף א' יהיו בעלי אתר קישור שונה מנוגדנים שנקשרים לנגיף ב'.

לפניך קבוצה של מזונות עשירים בחלבון:

מזונות עשירים בחלבונים: דגים, סויה, חומוס, עדשים, ביצים, חלב, גבינה, לבן, יוגורט ובשר (בקר, צאן ועוף)
כאמור, ספיגת החלבונים מצריכה את פירוקם לחומצות אמיניות. תהליך הפירוק מתחיל בקיבה, על ידי אנזים הנקרא פפסין, ונמשך במעי הדק, על ידי אנזימים מפרקי חלבונים אחרים (כמו כימוטריפסין). התוצר הסופי של הפירוק – חומצות אמינו – נספג מחלל המעי הדק לדם.

טריגליצרידים
טריגליצרידים מורכבים ממולקולת גליצרול (glycerol) ושלוש חומצות שומן
(fatty acids). לפניך נוסחת המבנה של טריגליצרידים:
נוסחת מבנה של טריגלצריד: מורכבת ממולקולת גליצרול ושלוש חומצות שומן, שכל אחת מהן קשורה לגליצרול
כל גרם שומן "תורם" לגופנו 9 קילוקלוריות.
שומנים אינם יכולים להיספג ממערכת העיכול לדם אלא אם מפרקים אותם לאבני הבניין שלהם. עיקר תהליך הפירוק שלהם מתקיים במעי הדק על ידי ליפאז. התוצר הסופי של הפירוק – חומצות שומן – נספג מחלל המעי לדם ומובל לתאי הגוף.
טרשת עורקים
מערכת הדם אחראית להספקה של מזון וחמצן לתאי הגוף ולסילוק הפסולת מהם. מערכת הדם מורכבת מעורקים, ורידים, נימי דם, ונוזל הדם ומרכזה הוא הלב. העורקים מעבירים דם עשיר בחמצן מהלב לתאים ואילו הוורידים מחזירים דם מהתאים דרך הריאות. שם הוא קושר חמצן ומשחרר פחמן דו חמצני, וממשיך אל הלב. העורק הראשי שיוצא מן הלב נקרא אאורטה (aorta). בהמשך הוא מתחלק לעורקים קטנים יותר, המובילים דם לכל חלקי הגוף. כאשר העורקים הופכים לצרים יותר, הם מתקשרים לכלי דם קטנים יותר המכונים קפילרות (capillaries). בצינורות המיקרוסקופיים הללו חמצן ומזון מועברים ומשתחררים מהדם לתאים, והפסולת התאית נאספת לסיבוב חוזר. הקפילרות מתקשרות לוורידים, וכלי הדם מחזירים את הדם ללב. ברור שבעיה בעורקים או בוורידים שמפריעה לדם להשלים את המחזור תגרום לחסר משמעותי בהספקת מזון וחמצן לרקמות.
מערכת הדם
חסימת עורקים
חסימת עורקים יכולה להיות במספר צורות; מביניהן טרשת עורקים (קשיחות של החלק הפנימי של דופן העורק) הינה השכיחה ביותר. סבורים שהגורם לטרשת עורקים הינו ההזדקנות. עם הטרשת חומרים שומניים המכילים כולסטרול או סידן שוקעים על הדופן הפנימית של העורק. כתוצאה מכך חלה היצרות של קוטר חלל צינור הדם – בדומה לחלודה הגורמת להיצרות צינור מים. אם התהליך מתמשך אזי ייתכן מצב שבו הצינור ייחסם. וחסימת זרם הדם תמנע הגעת דם חיוני לרקמות.
איור של קריש דם וטרשת עורקים בעורק ראשי בצוואר

איור זה מתמקד באזור החסום בעורק היוצא מהלב (Artery Carotid) ומוביל דם למוח.

שרטוטים של עורק בריא ללא משקעים ועורק עם טרשת עורקים שבו קיימים משקעים על דפנות העורק

ארבעה איורים סכמטיים: שניים מדגימים עורק בריא ושניים עורק במצב טרשת עורקים.

ירק
המונח "ירקות" אינו מוגדר בצורה ברורה ואחידה, ויש שיטות שונות להבחנה בין
"פירות" ו"ירקות". בארץ החלוקה היא זו:
  • צמחים חד-שנתיים עשבוניים נחשבים ירקות, ולכן גם תות שדה ואבטיח, אשר
    מבחינת טעמם דומים יותר לפרי, נכללים בין הירקות.
  • גידולים רב-שנתיים נחשבים לפרות – ולכן גם אבוקדו וזיתים נכללים בין הפרות.

הירקות הם קבוצה רב-גונית של מזונות שמקורם מהצמח, וכוללים חלקי צמח שונים: עלים, גבעולים, פרחים, ניצנים, פרות, זרעים, פקעות, שרשים.

  1. ירקות עלים – לדוגמה חסה, תרד, כרוב.
  2. ירקות פרחים, ניצנים וגבעולים – לדוגמה כרובית, ברוקולי, סלרי, קולורבי.
  3. ירקות פקעות ושורשים – לדוגמה בצל, תפוח אדמה, גזר, סלק.
  4. ירקות זרעים – לדוגמה אפונה ירוקה, תירס.
  5. ירקות פרות לדוגמה – מלפפון, פלפל, עגבנייה, חציל.

רב גווניות זו מתבטאת גם בתרומה התזונתית של הירקות לסל המזונות שלנו. הם מכילים יחסית מעט קלוריות והרבה ויטמינים ומינרלים.
תכולת העגבניה באחוזים: 93% מים, 0.9% חלבון, 0.3% שומן, 4.2% פחמימות 1.6% מינרלים. בנוסף קיימים ויטמין, ובסך הכך 21 קלוריות
נוסף לכך הירקות מכילים כמויות ניכרות של סיבים תזונתיים שעוזרים לפעולת העיכול, מונעים עצירות, וכנראה גם מקטינים את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס ומורידים את רמת ה כולסטרול בדם.

כולסטרול
משתתף בבנייה של: קרום התא, מלחי מרה, הורמונים ועוד.
הכולסטרול מתקבל גם מהמזון וגם מיצור עצמי בגוף. מצוי במזונות שמקורם מהחי כמו אברים פנימיים ובשומן של בשרים, בחלמון הביצה ושומן שבמוצרי החלב.
כולסטרול של ביצה בארלנמאייר שעבר תהליך גיבוש ולידו חלמון ביצד

כולסטרול של ביצה שעבר תהליך גיבוש

כולסטרול בעודף מגביר את הסכנה לטרשת עורקים.
מבחינים בין שני סוגי כולסטרול: "כולסטרול רע" שוקע על גבי דפנות כלי דם וגורם לחסימתם בעוד ש"כולסטרול טוב" מוליך את הכולסטרול מדפנות כלי דם ובכך מונע סיכון למחלות דם.
לקריאה נוספת

לבלב
ראו אינסולין, הפרשות הלבלב
ליפאזות
אנזימים המפרקים טריגליצרידים (Triglyceride) לגליצרול ולחומצות שומן
קצרות ובינוניות. ליפאז המופרש בקיבה פועל במידה מועטה מאוד.
הליפאזות מפרקות את הטריגליצריד לשלוש חומצות שומן וגליצרול
ליפאז המיוצר בלבלב ומופרש לתריסריון מזרז במידה רבה מאוד פירוק של שומנים (בעיקר טריגליצרידים) לאבני הבניין שלהם (חומצות שומן וגליצרול) "בסיוע" מלחי מרה (שהופרשו מכיס המרה לתריסריון).
גליצרול וחומצות שומן קצרות נספגים מהמעי הדק למערכת הדם.
לקטוז – דו סוכר
ראו דו-סוכר – לקטוז
מבנה השן
השיניים הן למעשה חלק ממרכיבי השלד שעברו שינוי. הן נמצאות בחלל הפה.
החלק העליון הוא הכותרת ומצופה באמייל המגן עליה, במרכז כותרת השן ושורש השן קיים מוך השן והוא מוקף כמעט כולו בדנטין. בחלק התחתון של השורש קיימת תעלת השורש

תיאור סכמטי של חתך בשן טוחנת

מטבוליזם
בגוף האדם מתקיימים תהליכי בנייה ופירוק בלתי פוסקים: תאים נהרסים ונבנים מחדש – למשל, תאי העור ותאי האפיתל המרפדים את מערכת העיכול – ומולקולות מורכבות, כגון חלבונים ושומנים, אף הן מתפרקות למולקולות פשוטות (כמו הגז CO2) ונבנות מחדש. הצירוף של תהליכי הבנייה והפירוק נקרא חילוף חומרים או מטבוליזם (metabolism).
מלחי מרה
פירוק טריגליצריד על ידי מלחי מרה ואנזים ליפאז. להרחבה ראו המשך הטקסט
באיור מוצג באופן סכמטי תהליך שבו מלחי מרה (מיוצגים בצבע ירוק) מסייעים לאנזים ליפאז (מיוצג בצבע אדום) לפרק מולקולת טריגליצריד (מיוצגת בצבע צהוב) לאבני הבינין שלה.
מלטוז – דו סוכר
ראו דו-סוכר – מלטוז
המעי הדק
ראו הפרשות המעי הדק
מבנה מערכת העיכול
איור של מערכת העיכול המכילה את האיברים: פה, לשון, לוע, וושט, לבלב, כבד, קיבה, כיס המרה, תריסריון, מעי דק, מעי גס, מעי אטום ופי הטבעת

מערכת העיכול של האדם

הפה והלוע מצויים בחלק הקדמי של מערכת העיכול, ועיקר תפקידם הוא איסוף המזון.

עיכול המזון הוא מתפקידם של שאר חלקי מערכת העיכול, שאפשר להכלילם במושג הכללי צינור העיכול. לצינור העיכול, על שלוחותיו ומבני העזר שלו, חלק גדול במערך הגופני גם בממדיו וגם מבחינת התפקידים המוטלים עליו.

האיברים שלאורך צינור העיכול הם: ושט, קיבה, מעי דק, מעי גס, ופי הטבעת (anus). בצידו של צינור העיכול מצויות בלוטות המשתתפות בתהליך העיכול: בלוטות הרוק, הכבד, כיס המרה והלבלב. צינור העיכול והבלוטות הסמוכות לו מהווים יחד את מערכת העיכול.

משקל
טווח משקל רצוי למתבגרים (בק"ג) לפי גובה (בס"מ) ולפי מין
גובה בנים בנות
130 24.3 – 29.7 24.3 – 29.7
140 29.7 – 36.3 30.6 – 37.4
145 32.8 – 40.2 33.3 – 40.7
150 36.0 – 44.0 36.0 – 44.0
155 39.6 – 48.4 39.6 – 48.4
160 43.2 – 52.8 45.0 – 55.0
165 57.7 – 47.3 53.0 – 58.9
170 52.0 – 63.6 55.7 – 61.6
175 57.6 – 70.4 58.3 – 64.2
180 64.8 – 79.2 61.0 – 66.9

כדי לחשב את כמות הקלוריות המתאימה לך לצריכה יומית רשום את הנתונים האישיים שלך בתוך הנוסחה הבאה:
משקל רצוי בק"ג × כמות קלוריות מומלצת לכל ק"ג משקל = כמות קלוריות מומלצת ליום

סוכרוז – דו סוכר
ראו דו-סוכר – סוכרוז
סוכרים (פחמימות)
מורכבים מאטומי פחמן (C), מימן (H) וחמצן (O). מולקולות סוכר שונות זו מזו במספר יחידות המבנה שלהם (חד-סוכרים, דו-סוכרים ורב-סוכרים) ובמספר אטומי הפחמן, מימן וחמצן שמרכיבים את כל אחת מיחידות המבנה.
הדו-סוכרים לקטוז וסוכרוז מתפרקים בגוף לאבני הבינין שלהם המשמשים מקור אנרגיה.להרחבה ראו: גלוקוז (חד סוכר), פרוקטוז (חד סוכר), לקטוז, (דו-סוכר) סוכרוז (דו-סוכר) ועמילן (רב-סוכר).הסוכרים נוצרים בצמחים בתהליך הפוטוסינתזה, שבמהלכו מיוצר גלוקוז מפחמן דו-חמצני (CO2) וממים, בסיוע אנרגיית אור השמש. האדם ובעלי החיים מקבלים אותם במזון.לפניך דוגמאות למזונות שמכילים כמות גבוהה יחסית של סוכרים:הפירות: מלון, אבטיח, פרי הדר, לימון, תפוחי עץ, ענבים, משמש, אפרסק, תות שדה, תמרים ואגס
קוואקר, כוסמת, בורגול, תפוחי אדמה, אורז, לחם, מצות ואטריות
עיכול וספיגה של סוכרים
חלק גדול מן הסוכרים שבמזון הנקלט הוא רב-סוכר. הסוכרים שבמזון עוברים במערכת העיכול פירוק לחד-סוכרים.

בשני חלקים של מערכת העיכול מתבצע תהליך הפירוק של רב-סוכרים: בפה ובמעי הדק;

  • האנזימים המצויים ברוק מתקשרים למולקולות גדולות של עמילן ומזרזים את התפרקותן ליחידות קטנות יותר של סוכר (לדוגמה, יחידות המורכבות מעשרה חד-סוכרים).
  • אנזימים המצויים במעי הדק מתקשרים למולקולות הסוכר המגיעות מהקיבה ומזרזים את התפרקותן לדו סוכרים כמו מלטוז וסוכרוז.
  • המלטוז מתפרק לשתי יחידות של גלוקוז. והסוכרוז מתפרק לגלוקוז ופרוקטוז.

התוצר העיקרי של תהליך עיכול הסוכרים שבמזון הוא גלוקוז. הגלוקוז נספג מהמעי הדק לדם ומובל לתאי הגוף.

הגלוקוז משמש בתאים מקור עיקרי להפקת אנרגיה. עודפים ממנו נאגרים בכבד ובשרירים בצורת רב -סוכר המכונה גליקוגן.

כיצד תאים מפיקים אנרגיה מגלוקוז? בתהליך חימצון גלוקוז (חומר אורגני) לפחמן דו-חמצני (CO2) ומים (חומרים אנאורגניים) משתחררת אנרגיה (ATP). מה כמות האנרגיה שמשתחררת ממולקולה אחת של גלוקוז? 304Kcal.

ספיגה
מולקולות המסוגלות לפי גודלן והרכבן לחדור דרך דופנות המעיים ולהיכנס למחזור הדם באמצעות כלי הדם וכלי הלימפה שמסביב למעיים.

המים, המלחים והוויטאמינים נספגים כמות שהם למחזור הדם דרך דופן המעיים. המצב שונה לגבי פחמימות, שומנים וחלבונים. אלה למעשה אינם מסוגלים להיספג דרך דופן המעיים. דרוש פירוק; ופירוק זה נעשה בפעולת אנזימים (זרזים) מעכלים, ובצירוף חומרי עזר שמופרשים לחלל הצינור מבלוטות המצויות לאורכו.

עיבוד המזון
בתקליטור זה נכיר את החומרים הדרושים לתאי הגוף, בשלב זה נזכיר בקצרה, תאים זקוקים לחמצן, מים, מלחים שונים, גלוקוז, שומנים, חומצות אמיניות וכמויות קטנות של – וויטאמינים – שהתאים אינם יכולים לייצרם מכוח עצמם. החמצן מתקבל דרך הריאות, לגבי כל השאר תלוי הגוף בחומרי המזון שנכנסים לחלל צינור העיכול ומועברים ממנו, באמצעות מחזור הדם – תהליך המעבר מחלל צינור העיכול אל מחזור הדם מכונה ספיגה – לתאים (או לכבד לשם אגירה או עיבוד).

חומרים מסויימים הדרושים לגוף – מים, מלחים – יכולים להתקבל מן הדומם: מי-שתיה, למשל. אולם את שאר החומרים (גלוקוז, שומנים, חומצות אמיניות ווויטאמינים) אפשר להשיג רק מאורגניזמים חיים אחרים – מן הצמחים, שהם בלבד מייצרים את רוב החומרים הדרושים, או מבעלי חיים שכבר קיבלו את אותם חומרים מן הצמחים.

המים, המלחים והוויטאמינים נספגים בקלות למחזור הדם דרך דופן המעיים. המצב שונה לגבי פחמימות, שומנים וחומצות אמיניות הדרושים לגוף. אלה משמשים לתאי הגוף בדרך כלל כאבני בניין ליצירת חומרים מורכבים יותר, ובמזון מן החי שאוכלים הם כבר נמצאים ממילא במצב מורכב כזה. כמות שהם, אין הם מסוגלים להביא תועלת מידית לתאי גוף, גם אילו נקלטו למחזור הדם; יתר על כן, למעשה אינם מסוגלים במצב זה להיספג דרך דופן המעיים בכלל. דרוש פירוק; ופירוק זה נעשה בפעולת אנזימים מעכלים, בצירוף חומרי עזר שמפעילים גורמים זרזים אלה או שמקלים על פעולתם.

בכל תא מצויים אנזימים למיניהם, שמתפקידם להביא לשינויים הכימיים הפנימיים הקשורים בתהליכי החיים. במעיים קיים מצב מיוחד, שכן בצינור העיכול ובבלוטות נוצרים אנזימים הפועלים מחוץ לתחומי התא הבודד. אנזימים אלה מופרשים לתוך חלל המעי ונקשרים לתרכובות האורגניות שבחומרי המזון; ובתגובה לכך, הפחממות המורכבות מתפרקות לסוכרים פשוטים, השומנים לגליצרין ולחומצות שומניות, והחלבונים מתפרקים לחומצות אמיניות. בתום התגובה בין האנזימים לתרכובות האורגניות מפורקות התרכובות למולקולות המסוגלות לפי גודלן והרכבן לחדור דרך התאים המרפדים את המעיים ולהיכנס למחזור הדם באמצעות כלי הדם וכלי הלימפה שמסביב למעיים.

עמילן – רב סוכר
ענק (פולימר), המורכבת מהרבה יחידות מבנה. יחידות המבנה הן מסוג חד-סוכר.
הגדלה של חלק ממולקולת עמילן בה רואים שתי יחידות מבנה של גלוקוז (חד סוכר) הקשורים ביניהם בקשר 1-4 אלפא
דגנים, קמח ומוצריו, קטניות, תפוח אדמה ואורז עשירים בעמילן. כאשר לועסים לחם זמן רב, חשים בפה מתיקות מסוימת, המעידה על מבנהו הכימי של העמילן. האנזים עמילז המצוי ברוק מפרק את העמילן שבמזון לחד-סוכרים, והללו יוצרים את הטעם המתקתק. העמילן הוא מרכיב עיקרי בתזונת האדם.
פירוק המזון ועיבודו
ראו עיבוד המזון
פרוקטוז – חד סוכר (סוכר הפירות)
חד סוכר בעל ששה פחמנים
פריסטלטיקה
המזון מתקדם לאורך צינור העיכול בעיקר עקב התנועה הפריסטלטית.
התנועה הפריסטלטית היא תוצאה של התכווצות מחזורית מתואמת של שרירים טבעתיים המצויים בדופן צינור העיכול. ההתכווצות, העוברת כגל לאורך צינור העיכול, "סוחטת" את המזון ודוחפת אותו מהלוע לכיוון פי הטבעת. התנועה איננה רצונית.
המזון נכנס לצינור העיכול, ויש התכווצות מחזורית העוברת כגל לאורך הצינור ודוחפת את המזון
לקריאה נוספת
צורכי הגדילה המשתנים של הגוף
עקומת גדילה של בנים לפי גיל (מגיל שנתיים עד 18) וגובה
עקומת גדילה של בנות, לפי גיל (מגיל שנתיים עד 18) ולפי גובה
קלוריה
קלוריה היא כמות החום הדרושה כדי להעלות את הטמפרטורה של גרם אחד של מים במעלת צלזיוס אחת. לדוגמה כמות החום הדרושה כדי להעלות גרם אחד של מים מ-35°C ל-36°C.

כיון שקלוריה היא יחידה קטנה מאוד, הונהגה יחידה גדולה פי 1000 מהקלוריה – הקילוקלוריה, או בקיצור קק"ל (kcal).

בהקשר של התזונה והעיכול נמדד הערך הקלורי של מזון מסוים בכמות האנרגיה המתקבלת מחמצון גרם אחד של מרכיביו, שנספגו לדם, בתאי הגוף.

רב סוכר (עמילן)
ראו עמילן – רב-סוכר
רקמה
מצבור של תאים שמבצעים תפקוד מסוים. התאים יכולים להיות מאותו סוג (כמו ברקמה עצבית) או מסוגים שונים (כמו ברקמת חיבור). הצטברויות של רקמות יוצרות איברים.
שומנים
השומנים בגוף:
  • מגינים מפני קור
  • מרכיב עיקרי ב קרום התא
  • מומרים לחומרים אחרים

השומנים במזון:

  • מספקים חומצות שומן חיוניות
  • מספקים חומר עתיר אנרגיה
  • נשאים של ויטמינים מסיסים בשומן
  • מספקים חומרי גלם לתהליכי סינתזה בגוף
  • גרים תיאבון, משביעים
תא של בעל חיים (תא אנימלי)
התא מכיל את קרום התא, ריבוזומים, ליזוזום, ציטוזול, מיטוכונדריון ואת גרעין התא, שבתוכו גרעינון
תהליכים מטבוליים
ראו מטבוליזם
תרכובת אורגנית
תרכובת המכילה פחמן (חוץ מהגז פחמן דו-חמצני CO2 ומלחי החומצה הפחמתית, כגון Na2CO3), ובדרך כלל גם מימן. יש תרכובות אורגניות המכילות יסודות נוספים, כגון חנקן וחמצן. בעבר הוגדרו כמולקולות אורגניות מולקולות שנמצאות באורגניזמים חיים. מאז התרחבה ההגדרה, והיא כוללת גם חומרים דומים שניתן להפיק באופן סינתטי, כדוגמת חלבונים סינתטיים.
תרכובת אנאורגנית
תרכובת שאיננה מכילה פחמן (חוץ מהגז פחמן דו-חמצני (CO2) ומלחי החומצה הפחמתית, כגון Na2CO3). דוגמאות נוספות: הגז O2 או מלח בישול (NaCl).