שיטות מדידה הולוגרפיות שייכות למשפחת המדידות ללא הרס:

(NDT = Non Distractive Testing)

שם זה נובע מהעובדה שהגוף הנבדק אינו ניזוק כתוצאה מתהליך המדידה.

אינטרפרומטריה הולוגרפית (הולומטריה)

ההבדל בין אינטרפרומטריה רגילה לבין אינטרפרומטריה הולוגרפית הוא בעובדה שבאינטרפרומטריה רגילה חייבות אלומת הייחוס ואלומת הגוף להיות בו זמנית, ואילו באינטרפרומטריה הולוגרפית הן בדרך כלל מצולמות בזמנים שונים, וניתן להשוות גוף בזמן אחד לאותו גוף בזמן אחר.

היתרון הגדול של אינטרפרומטריה הולוגרפית הוא שניתן לבחון בו גוף שצורתו כלשהי, ואפילו מסובכת ביותר, מכיוון שהגוף עצמו הוא היוצר את אלומת הייחוס ואין צורך למדוד אותו.

השימוש העיקרי בשיטה זו הוא לבחון שינויי מידה המתפתחים בגוף כתוצאה ממאמץ, משינוי טמפרטורה, או משינוי פרמטר שונה (ראה סעיף הולוגרפיה אינטרפרומטרית).

דוגמא לאינטרפרומטריה הולוגרפית היא בחשיפה כפולה:

תחילה מצלמים הולוגרמה של הגוף הנבדק.

לאחר מכן מצלמים את אותו גוף תחת תנאים אחרים, על אותו לוח צילום.

משווים את שתי חשיפות הצילום של אותו גוף אשר צולמו בתנאים שונים (לדוגמא אחת מההולוגרמות מצולמת כאשר מפעילים מאמץ על הגוף הנבדק).

חשיפה ראשונה משמשת כסטנדרד אליו משווים את ההולוגרמה מהחשיפה השנייה.

ניתן לקבל מיידית את ההתאבכות המתקבלת מהשוואת שתי ההולוגרמות, ולהבחין אלו אזורים בגוף שינו את צורתם כתוצאה מהפעלת המאמץ.

רק ההבדלים בין שתי החשיפות באים לידי ביטוי בתוצאה, וחושפים את האזורים אשר עברו שינוי.

משתמשים בשיטה זו כדי לבדוק מוטות דלק בכור גרעיני, או צמיגי מכוניות תחת לחץ אוויר גבוה.

שיטה דומה היא הקלטת הולוגרמה של גוף, ושימוש בהולוגרמה לצפייה דרכה (בזמן אמת) על גוף תחת תנאים משתנים.