ראינו בפרק 2 ובפרק 5 כי כל תהליך הלזירה מבוסס על בליעה ופליטה של פוטונים באורכי גל מסוימים, שרוחב הקו שלהם צר ביותר.
מכיוון שהקרינה הנפלטת מהלייזר היא מונוכרומטית, ניתן להשתמש בה לעירור מבוקר של מולקולות.
במיוחד יעילים לצרכים אלו הלייזרים המתכווננים, שאת אורך הגל שלהם ניתן לשנות בצורה מבוקרת ומדויקת.
מתוך מיגוון היישומים של הלייזר בכימיה נזכיר את:
- עירור מולקולות ובדיקת הקרינה הנפלטת מהן.
- בדיקת זמני הדעיכה של רמות מעוררות של מולקולות.
- ספקטרוסקופיית ראמאן.
- פירוק קשרים כימיים בצורה נקודתית –
כאשר ממקדים קרינת לייזר בהספק גבוה, מגיע ערך השדה החשמלי של הקרינה האלקטרומגנטית בנקודת המוקד לערכים גבוהים ביותר (מסדר גודל של 109 וולט לסנטימטר).
ערך כה גבוה של שדה חשמלי מפעיל על האלקטרונים החיצוניים במולקולה כוח הגדול מהכוח הקושר אותם למולקולה. כתוצאה מכך נשבר הקשר הכימי באותה נקודה.
אפשרות נוספת לשבירת קשרים מולקולריים היא באמצעות קרינה מלייזר אקסימר:
כאשר אורך הגל הנפלט מהלייזר הוא קצר, כל פוטון מכיל כמות אנרגיה גבוהה. פוטונים בתחום הספקטרום האולטרא סגול הם בעלי אנרגיה המספיקה לשבירת קשרים מולקולריים.
