דנה התגייסה לפני כשנה. כמדריכה בצופים ומורעלת מושבעת של תנועת הנוער, היא רצתה להגיע למסלול קרבי והכי מיוחד שרק אפשר. היא התנדבה לקורס קצינות קשר.
דנה: כמה שהייתי עם כושר, ועם הרבה מוטיבציה לתרום לפני הגיוס, זה בכל זאת היה קשה. קשה פיזית כי עם שאר הקורסניקים היה תמיד נורא כיף.
לא התחילו עם איזה שהוא סרגל מאמצים?
דנה: כן, אבל מהר מאוד זה טיפס למאמצים שלא הייתי רגילה אליהם.
אז מה קרה?
דנה: התחילו לי כאבים חזקים ברגליים. בהתחלה אתה מייחס את זה לנעליים ולמאמץ שלא רגילים בו. אבל זה לא עבר, והם היו נורא בסדר איתי. הגעתי למרפאה ומשם שלחו אותי לרופא צבאי שרצה צילומי רנטגן של כפות הרגליים.
מה הראו הצילומים?
דנה: הרופא האורטופד שראה אותם זיהה בצילום סדקי הליכה בעצמות של כפות הרגליים. הוא אמר שזו תופעה אופיינית של מאמץ פתאומי ממושך, שבו כתוצאה מהמעמסה על העצם, נוצרים בה סדקים והיא לא מצליחה לחדש את עצמה כי כל הזמן יש מאמץ ואין כמעט מנוחה.
מה היה הטיפול לזה? היית צריכה גבס או משהו?
דנה: לא. אבל חייבו אותי לנוח.
מה זה "לנוח"?
דנה: לפחות שישה שבועות לא ליצור מאמץ רציני לרגליים. פשוט לא להתאמץ.
ומה קרה עם הקורס?
דנה: הייתי צריכה לעשות אותו שוב. לא ויתרתי, עשיתי אותו שוב.
סדקי הליכה הם סדקים שמופיעים ברקמת העצם, לרוב בעצמות של כפות הרגליים. זוהי תופעה נפוצה כתוצאה ממאמץ ממושך שגם ספורטאים יכולים לסבול ממנה. המאמץ הממושך גורם לכך, שקצב הופעת הסדקים מהיר יותר מתהליך תיקון העצם. כיצד מתקנים סדקים בעצם? מדוע יש לנוח שישה שבועות כדי שהסדקים יתאחו? מה הקשר בין סדקי הליכה לשלד התוך תאי? מענה חלקי לשאלות אלה תוכלו לקבל במחקר שלפניכם.
