השלד שלנו עומד בדרך כלל בלחצים פיזיים קשים מאוד. באופן טבעי, כמו כל רקמה או חומר שנתון ללחצים, מופיעים סדקים בעצמות. סדקים אלה מטופלים על ידי תאים ייחודיים ברקמת העצם: תחילה תאים מפרקי עצם מפרקים את האזור הסדוק, ואחר כך תאים בוני עצם משלימים את הרקמה הגרמית החסרה. במצב הבריא, קיים איזון בין פעילות התאים מפרקי העצם לבין פעילות התאים בוני העצם. שבירת המאזן של פעילות שני סוגי התאים המתחזקים את רקמת העצם עלול לגרום לתופעות בלתי רצויות:

שברי הליכה:
במקרים של עליה פתאומית בסרגל המאמצים כתוצאה מאימונים צבאיים או אימוני ספורט קשים במיוחד, חל שינוי בעומס המוטל על השלד שלנו. במקרים כאלה, מופיעים סדקים רבים יותר בעצם, בעיקר בעצמות הרגליים, שנושאות ברוב הנטל. היות שקיים מספר מוגבל של תאים מפרקי עצם ברקמת העצם, אין הם מספיקים לפרק את כל הסדקים שנוצרים. התוצאה היא שהסדקים בעצם נותרים וגורמים לכאב ולהחמרה בבלאי של העצם.
הטיפול המקובל הוא של מנוחה לכ-6 עד 8 שבועות. המטרה היא לאפשר לתאים מפרקי העצם להשלים את המלאכה מבלי שיווצרו סדקים חדשים כתוצאה מהמאמץ.

עודף עצם: אוסטאופטרוזיס
אוסטאופטרוזיס היא מחלה גנטית (אוטוזומאלית רצסיבית) נדירה, שבה חלה בניה עודפת של עצם כתוצאה מפגם בפעילות של התאים מפרקי העצם. אחד המאפיינים של המחלה הוא קשיים בראיה, כתוצאה מהיצרות בחור בגולגולת שמאפשר את כניסת עצב הראיה מהעין למוח. מאפיין נוסף של המחלה הוא דווקא הופעת סדקים מרובים בעצמות הרגליים, כתוצאה מאי תפקוד של התאים מפרקי העצם.

חוסר בעצם: אוסטאופורוזיס
במחלה זו, שמאפיינת אנשים מבוגרים (נשים וגברים) בעולם המערבי, חל מחסור ברקמת עצם כתוצאה מעליה בפעילות התאים מפרקי העצם לעומת פעילות התאים בוני העצם. כתוצאה מכך, חל פירוק יתר של העצם, ומופיעים בה חללים רבים שגורמים לחולשה של העצם. במקרה של נפילה, חלים שברים חמורים בעצמות, שדורשים התערבות על ידי ניתוחים אורטופדיים.