הכרומוסומים במיטוזה מורכבים משתי מולקולות DNA ארוכות דחוסות מאוד, ולכן עבות מאוד ברוב שלבי המיטוזה.
כרומוזום בשלבי המיטוזה לאחר שה-DNA נדחס. אפשר לדמיין קפיץ מתוח לעומת קפיץ דחוס ומכווץ: הסליל של הקפיץ המכווץ והדחוס עבה יותר מהסליל של הקפיץ המתוח. באזור מסוים מולקולות ה-DNA האלה דחוסות עוד יותר, ולכן אפשר להבחין שם בהיצרות שנקראת הצנטרומר.
כל אחת ממולקולות ה-DNA האלה נקראת כרומטידה. עד לשלב ההפרדה של כל כרומטידה לקוטב נגדי של התא, נשארות הכרומטידות צמודות זו לזו באמצעות חלבונים מיוחדים, שמצמידים את הכרומטידות זו לזו לכל אורכן. כאשר נפרדות הכרומטידות כל אחת לקוטב נגדי אפשר שוב לקרוא להן כרומוזומים.
