קיימת נטייה בעולם להחליף את לייזרי ההליום-נאון שהם גדולים, מגושמים ושבירים, בלייזרי דיודה שהם קטנים (מסדר גודל של טרנזיסטור), קומפקטיים ועמידים בתנודות מכניות (נפילה !).
שתי הבעיות הגדולות שהגבילו עד היום את השימוש בלייזרי דיודה במעבדות הפיסיקה בבתי הספר הן:
- אורך הגל הקצר ביותר בתחום הנראה שאפשר היה לקבל מלייזרים אלו היה 670 ננומטר. אורך גל זה נמצא בקצה התחום האדום של הספקטרום הנראה, אזור ספקטרלי שהעין כמעט ואינה רגישה אליו (ראה איור 9.6). על מנת לקבל אפקטים הדומים ויזואלית (חזותית) לאלו המתקבלים מלייזר הליום-נאון שהספקו 0.5 מיליוואט, היה צורך להשתמש בלייזר דיודה בהספק של 3 מיליוואט. דרישה זו יוצרת בעיות בטיחות בשימוש בלייזר (דורשת אמצעי בטיחות חמורים יותר).
- אלומת הקרינה הנפלטת מלייזר דיודה היא בעלת חתך מלבני (הקרינה נפלטת מפרוסה דקה של חומר מוליך למחצה הנמצאת בין פרוסות אחרות – סנדביץ !). אלומה מסוג זה לא קל למקד לנקודה על ידי עדשות רגילות. לעומת זאת, אלומת הקרינה הנפלטת מלייזר הליום – נאון היא בעלת חתך עגול (עם התפלגות עוצמה גאוסיאנית), וניתן להשתמש בעדשות הרגילות במעבדה כדי לבצע את כל ההדגמות והניסויים הדרושים.
לשתי בעיות אלו נמצא פתרון בתקופה האחרונה:
- הצליחו לפתח לייזרי דיודה שאורך הגל הנפלט מהם נמוך ומגיע כבר ל- 630 ננומטר עבור יחידות מסחריות. לייזרים אלו הם בבחינת סנוניות ראשונות, ולכן מחירם עדיין גבוה (מסדר גודל של $400). בשלבי פיתוח נמצאים לייזרי דיודה שאורך הגל הנפלט מהם מגיע לצד הכחול של הספקטרום הנראה.
התחזית היא שמחירי הלייזרים הללו ירדו תוך מספר שנים עד לעשרות דולרים ליחידה בודדת, ולרכישת כמויות גדולות המחירים ירדו אף לדולרים בודדים ליחידה. - פותחו מערכות עדשות מתאימות ללייזרי דיודה. מערכות אלו כוללות עדשה גלילית, באופן שהקרן הנפלטת מיחידת לייזר הכוללת עדשות אלו היא בעלת חתך מעגלי ואיכות קרן טובה לניסויים. בדרך כלל כל לייזר דיודה מסחרי נמכר עם מערכת העדשות בקצהו כיחידה מוכנה לשימוש.
הערכת המחבר היא כי בתוך שנים ספורות יחליפו לייזרי הדיודה את לייזרי הליום-נאון ברוב היישומים הפשוטים (ובין אלה נכללים מרבית היישומים במעבדת הפיסיקה בבית הספר התיכון).
לאחרונה ירדו מחיר לייזרי הדיודה למחיר מוצרי צריכה של עשרות דולרים ליחידה.
