חשבים מעבדים מידע המאוכסן כמספרים בינריים, אך בני אדם התרגלו לספור באמצעות השיטה העשרונית, המכילה 10 ספרות (כמספר אצבעות הידיים).

מכיוון שלא נוח לעבוד עם מספרים בינריים, כדאי לקדד את המידע בקוד עשרוני, באמצעות הספרות 0-9.

לצורך זה דרוש קידוד מתקדם יותר. בקוד זה, כל סיפרה עשרונית, מתוארת על ידי 2 פסים רחבים ושלושה פסים דקים (סך הכול 5 פסים).

המירווחים הלבנים בין הפסים הכהים, אינם מכילים מידע כלל.רוחב פס רחב, הוא פי 3 מרוחב פס צר, ורוחב הרווח הלבן, הוא כרוחב פס צר.

בתחילת הקוד, מופיע סימן התחלת הקוד (משמאל), שצורתו 3 פסים רחבים ואחריהם 2 פסים צרים, כפי שרואים בתרשים 9.18.

תרשים 9.18: המספר 123 רשום בקוד פסים "קוד 2 מתוך 5".

בסוף הקוד (מימין), מופיע סימן סיום הקוד וצורתו 2 פסים רחבים, 2 פסים צרים, ועוד פס רחב.

סימני ההתחלה והסיום מסמנים למחשב היכן מתחיל הקוד, והיכן הוא מסתיים. הם מאפשרים למערכת הסריקה לסרוק את הקוד מימין לשמאל, או משמאל לימין, ללא הבדל.

המחשב בודק קיום קוד התחלה וסיום, וכן כפולה שלמה של קבוצות בנות 5 פסים, בין התחלת הקוד לסיומו.

קוד זה נמצא עדיין בשימוש בתעשייה, אך כמעט ואינו משמש לסימון מוצרי צריכה.

קידוד זה הוא בעל אורך משתנה.

ניתן לתאר באמצעות קוד 2 מתוך 5, את כל הספרות העשרוניות, באמצעות ספרות בינריות, כאשר פס שחור דק נחשב כ "0", ופס שחור עבה נחשב כ "1". ראה טבלה: