ניתן להעריך את קצב העברת המידע במוח האדם, עבור מספר פעולות בסיסיות המבוצעות על ידו:
- מנייה – 3 סיביות בשנייה.
- קריאה – 40 סיביות בשנייה.
- שמיעה – 40 סיביות בשנייה.
- נגינה על פסנתר – 20 סיביות בשנייה.
היכולת המכסימלית של העברת המידע במערכת העצבים, מוערכת ב 50 סיביות לשנייה !!!
אם נשווה זאת לקצבי העברת המידע במחשבים, המגיע למאות מיליוני סיביות בשנייה, נראה שקיימת מגבלה ליכולת עיבוד המידע במוח !
כדי להעריך סדר גודל של כמות המידע המועברת למוח האדם, במהלך 70 שנות חיים, נכפיל את הקצב המכסימלי, במשך הזמן:
50 [Bits/s]*3,600*24*365*70 = 1011 [Bits] = 100 [GBits]
אנו רואים, שכמות מידע זו אינה גדולה מהכמות המאוחסנת בכונן מחשב פשוט, בתחילת המאה העשרים ואחת.
- אם כך, מה המיוחד במוח האדם?
אחד האתגרים העומדים בחזית המחקר המדעי בתחילת המאה ה – 21, היא כיצד ליצור תקשורת דו – כיוונית ישירה, בין תאי מערכת העצבים (מערכת אורגנית), לבין מיכשור טכנולוגי (כמו לדוגמה מסיליקון). ניסויים ראשוניים בכיוון זה מבוצעים על תאי עצב של עלוקות, אותם מחברים לאלקטרודות המחוברות למחשב.
